בכורה 12 באפריל

הסטודיו לאומניות הבמה מיסודו של יורם לווינשטיין.

בימוי: רועי מליח רשף
תרגום עינת ברנובסקי
תפאורה: ניב מנור
תנועה: עמית זמיר
מוסיקה: רוני פזהר
תלבושות: ענבל ליבליך
תאורה: אורי מורג 


אתה רוצה לעזוב, אבל מישהו מכריח אותך להישאר.

אתה מרגיש איך הקירות סוגרים עליך.

אתה רוצה לנסוע רחוק ולהרגיש מאושר.

אתה משחק שבץ נא במקום לעשות סקס.

אתה בשליטה מוחלטת אבל מבועת מהחיים.

מישהו מתעלל בך בעבודה אבל אף אחד לא מאמין לך. 

הפסיכולוג שלך לא זוכר איך קוראים לך. האם חשבת אי פעם להיעלם?





ביקורת מאתר "הבמה"  (צבי גורן) 


שרביט הקסמים של רועי מליח-רשף
המחזאי הגרמני דויד גיסלמן זוכה אצלנו להפקות הראויות לקומדיות השחורות שהוא מתמחה בהן מאז אומץ על ידי התאטרון האנגלי כשילוב של תעלומה  פינטרית, עם דמויות ומבט חברתי נוסח אייקבורן וקצב הפארסות של ריי קוני. “מר קולפרט" שלו מ-2000 הועלה בשנה שעברה ב"תמונע" ועתה מעלה הסטודיו של יורם לוינשטיין את "יונים, חרשים" מ-2009 לשמחת צחוקו של הקהל המצטופף באולם. 
המחזה נע בין חג המולד לסילבסטר, ועלילתו נובעת מהחלטתו של התעשיין רוברט ברטרנד להיעלם בלי להותיר עקבות, כך שגם אשתו גרלינדה החולמת על טוסקנה, וגם בנו הלמאר החולם על משחקי שבץ-נא, וגם מזכירתו היידרון לא יוכלו למצוא אותו ואת הכסף שצבר והסתיר בכספת האישית שלו. 
את ניהול המפעל הוא אינו מעביר ב"צוואתו" לבנו אלא לעוזרו הנוירוטי הולגר פוס, פקעת עצבים הנזקק לשירותיו של הפסיכיאטר אזנדורף המנהל רומנים סימולטניים עם אשתו של פוס, נטלי, שהיא עצמה נוירוטית, עם המזכירה, ועם כל מי שזזה בסביבתו מבלי להבחין ביניהן. 
לתוך המהומה הכללית נכנסת גם טכנאית של  חברת הכספות שמחליפה את הצופן לפתיחת הכספת של רוברט, ובהמשך גם יופיע אחיו "האבוד" פרנסוא, המגדל את יוני הדואר שעל שמם נקרא המחזה. 
רועי מליח-רשף נכנס עמוק לתוך סגנון הכתיבה של גיסלמן הבונה את העלילה בסצינות קצרות הנכנסות ויוצאות זו מתוך זו כאילו הן מתרחשות בו זמנית, ובסיוע ניב מנור שעיצב תפאורת דלתות מתנייעות המופעלות בהתאמה מוחלטת לדרך הכתיבה, בתוך מסגרת סלונית יפה, הפעיל את צוות השחקנים הצעירים הן בעיצוב הדמויות שהם מגלמים ובמיוחד במיצוי מושלם של תנועה (בייעוץ מהוקצע של עמית זמיר) ושל תזמון מדויק, שהופכים אותם לדלתות אנושיות, נפתחות ונסגרות, נטרקות או מסתירות. אם הקבוצה הזאת תדע לשמור על מה שהשיגה כאן צפויים לנו ביצועי פארסה מרתקים בתיאטרון המקצועי, כאשר ייקלטו במסגרותיו.
את התפקיד ה"דרמטי" של העלילה נושא ברצינות גמורה ומצחיקה מאיר טולדנו, אך הישגו המיוחד מתברר בהמשך כשהוא מגלם את פרנסוא, שגופו הוא שובך יונים מהלך. איתי רויטברג מעולה כבנו שמתפקד מצוין על פי כל כללי השבץ-נא, כשהוא בונה את דמותו מתמונה לתמונה. שני קליין מהווה עזר כנגד מוצקה עם נקודות תורפה משעשעות. 
אוהד טויזר ויעל וקשטיין כבני הזוג פוס מפגינים וירטואוזיות של נוירוטיות ושאר מרעין בישין,הוא בהתפתלויות של פחד והיא בהתפרצויות קצרצרות כמכות ברק. מיטל גל סוויסה  מתכתית כמזכירה שהיא הסיוט של כל הנהלה, שידה בכול, מגדול ועד קטן במערכת. דנה מיינרט מרעננת את המצב כטכנאית הכספות שתופסת עמדה מכריעה במתרחש. ואחרון חביב, גנב מושלם, תום חגי כפסיכיאטר שאינו יודע באיזו דלת נכנס ומי יוצאת ממנה. 
את ההצגה המוטרפת האיר כהלכה אורי מורג והלבישה בחיוך ענבל ליבליך. והשחקנים הצעירים, תחת שרביט הקסמים של רועי מליח-רשף, יוצרים להיט כדאי לצפייה.