14 ביולי 2011

תלאות ופלאות



הגעתי הבית אחרי ההצגה ומצאתי מעטפה חומה נשענת על דלת ביתי. בפנים הייתה מחברת פשוטה של שני שקלים ועל העטיפה היה כתוב 'קרא אותי'. פתחתי את המחברת והתחלתי לקרוא: "קורא יקר, זה עתה תם ונשלם עוד פרק בחייך. החל ממחר מתחיל פרק חדש. לרשותך עט ומחברת ריקה בהצלחה בפרק הבא." עט? אני לא ראיתי עט. הסתכלתי סביבי וגיליתי 2 דברים: שיש עט והוא על שולחן ושאני בגובה של חמישה ס"מ. עד עכשיו אני מחפש את התיבה שעליה כתוב 'אכול אותי.' 
(תגובה -  התיבה הזאת נמצאת כמה מטרים מתחת לרצפה... נועה לזר.) 
-- 
מצאתי את התיבה היכן שנועה לזר אמרה לי שהיא תהיה. מזל שיש חברים. חזרתי לגודלי הטבעי והרמתי את העט מהשולחן. רציתי לכתוב אך במקום זה ציירתי דלת. כשהפכתי את המחברת הדלת נפתחה ונפלתי פנימה. בין אותיות ומילים ריחפתי. כיוון כללי - למטה. בדרך נתקלתי בארנב הלבן. שרשרת שעון הזהב שלו כרוכה סביב צווארו. לא היה דופק. אמרתי כמה מילות פרידה, בכל זאת הוא דמות משמעותית בחיי. ואז שמתי לב שעל מקטורנו נעוץ שלט קטן. אתה הבא בתור! 




חגגתי היום את אין יום ההולדת שלי. קיבלתי במתנה בננה וכאב ראש. בינתיים שהכובען המשוגע הקיא בשירותים, התלונן העכבר למחושים בחזה ואני המלצתי לו על תה קמומיל ונענע. הכובען חזר, היינו באמצע שיחה על איך אנחנו תמיד מתחילים מהסוף. בחדר ליד המפטי דמפטי שר דיויד בואי בקריוקי. מחר אנחנו הולכים ללוויה של הארנב הלבן. יש לנו הסעה עם חתול הצ'שר. אבל אנחנו לא יודעים איך נחזור. קנינו ורדים לבנים מחר נצבע אותם לשחור.

בדרך ללוויה, ראינו גופה של שחקן שוכבת בצד הכביש. עצרנו את המכונית והבטנו בו. הכובען המשוגע נשאר באוטו. טקסטים היו פזורים לכל עבר. השחקן נרצח בזמן ששיחק קטעים מ'מקבת', הפה שלו הסריח משאריות של טקסט. חתול ה'צשר' ציין שזה מאוד נפוץ להסתכל פנימה. פתחנו את הבטן שלו כדי לראות, בין הזיכרונות והחושים מצאנו שאריות של אבקה כחולה. בינתיים המפטי דמפטי מצא סימני צמיגים. עלינו לרכב ושמנו גז לצלילי הרדיו. (קישור - Immigrant song)


---
ירד גשם בלוויה של הארנב הלבן. הבגדים נדבקו לי לעצמות. המפטי דמפטי חתך לעשן סיגריה. הכובען המשוגע הקריא שיר של סטראנד שאף אחד לא הבין. "רוחו של מישהו אחר באה לבקר ואנחנו עורכים טקס של איחוד כשהאור זורח. בשעה שהאור זורח, מה עוד אנחנו יכולים לעשות? ומי לא נמצא עם רגל אחת בקבר?" הייתי חייב לעשות פיפי ונעלמתי מאחורי שיח ורדים אדומים. קלטתי שהמלכה לב אדום מביטה בי משתין. הפיפי היה חם והעלה אדים. לפתע נשמעה ירייה.
---
מישהו ירה בהמפטי דמפטי. החלבון שלו היה שפוך בכל מקום. הכובען המשוגע ניסה להחיות אותו אבל ללא הצלחה. רוב הבאים ברחו לפני שהמשטרה באה. נשארנו לבד, שותקים. כמה סחלבים נגשו אלינו להביע תנחומים, ולאחר מכן חזרו לשכב על הקבר של הארנב הלבן. מישהו כאן רוצח אותנו, אמר הכובען, אנחנו צריכים למצוא אותו. חתול ה'צשר' הציע שניסע לאכול משהו. עלינו לאוטו. במרחק שמענו את הסירנות של המשטרה. הכובען התחיל לשיר וכל שנותר לנו היה לבכות. (קישור - Hallelujah) 
---
עצרנו לאכול במקום לא ברור. לא היה שלט והתפריט היה מרוח. המלצרית לקחה מאיתנו הזמנה. משהו בקול שלה סימן רעות. חתול הצ'שר הזמין כריך טונה, הכובען - המבורגר ואני - סלט. אני קוראת את הסטטוסים שלך, אמרה. ריח הניקוטין היכה בי, ורציתי להגיד לך שאני עוקבת אחריך, הבטנו בה, עיניה היו כחולות עם נקודות ורודות. מישהו מתמלל את הסיפור שלנו, אמרתי, מישהו משתמש בפייסבוק נגדנו. הכובען הסתכל עלי ואמר איך אתה יודע שהוא משתמש בפייסבוק?
---

יצאתי החוצה לשאוף קצת אוויר צח. מתוך חלון של מכונית כחולה בקעה מוזיקה. התקרבתי, המנוע של המכונית פעל. בחלון האחורי נפתח מסך אדום קטן ושתי בובות גרב ורודות הציגו בפני את סצנת הרצח ממקבת. אך במקום שמו של דנקן הם השתמשו בשמי. על היד שתפעלה את הגרב היה צמיד כסוף. בזהירות התקדמתי, ניסיתי לראות מי מאחורי כל זה אבל אז שאגה המוזיקה המסך נסגר והמכונית חרקה גלגלים ונסעה, רצתי בחזרה למסעדה, אספתי את כולם וטסנו למכונית. (קישור - Lullaby)


המעקב אחר המכונית הכחולה הוביל אותנו לסחרחורת, מקום צבעוני במיוחד ומלא רמזורים. "איבדנו אותם" אמר חתול הצ'שר. הכובען קילל כדקה ואני יצאתי מהמכונית. מר עכבר אמר לי שאסור לצאת מהמכונית בסחרחורת. התעלמתי מהערתו והתקרבתי לאחד הרמזורים. מי שם? שאל הרמזור. אמרתי לו את שמי ושאלתי אותו אם הוא יודע היכן נעלמה המכונית הכחולה. הוא ענה לי רק אם תגיד לי: "מי שמח בעשרה לשתיים וזועף בשבע ועשרים?" נתקענו עם החידה.

(המשך יבוא...)

אין תגובות: