17 ביוני 2012

ראיון על שיטת לאבאן/ יאט. 17.6.12


אז מה זאת השיטה הזאת?
עדיין לא הצלחתי לתמצת אותה בכמה מילים. אבל בעיני זה כלי שנותן לאומנות המשחק חוקים ברורים. ברגע שיש חוקים הרבה יותר קל לשחק. וכשאני אומר לשחק אני מתכוון ל playing ולא בהכרח ל- acting. לכל האומנויות האחרות יש טכניקה או שפה שאדם יכול ללמוד אותה. למוסיקה יש תווים, לצייר יש טכניקות ציור וכלים שונים לבצע אותם, לרקדן יש סגנונות ולכל סגנון הטכניקה והמגבלות שלו. השיטה הזאת מציעה שפה, מערכת חוקים ברורה שמאפשרת תקשורת יותר חלקה בחדר חזרות. הרי כמה פעמים הבמאי אמר לשחקן נתון פסיכולוגי והשחקן לא הבין. לכל אחד מאתנו סמנטיקה אחרת. "לגרום למישהו לאהוב אותי" מתפרש אצלך ואצלי כשני דברים שונים. בשיטה הזאת יש מגשר טכני שעוזר לי להבין את העבודה הנדרשת ובכך למצוא ביטוי מתאים למושג "אהבה" שמתאים לשנינו.

אז אתה בעצם טוען שאין צורך בעבודה פסיכולוגית, שסטנסלבסקי מיותר?
אני לא אומר את זה. כל שחקן או כל במאי חייב למצוא הצדקה לרעיון שלו. העניין הוא שלא ניתן לשנות הגדרה פסיכולוגית. לעומת זאת הגדרות טכניות ניתן לשנות. כשהבמאי מחליט על נתון פסיכולוגי הוא מצפה שהשחקן יבצע את זה. מה קורה כשהשחקן לא מצליח? מה אז? האם ישר נרוץ ונשנה את הנתון הפסיכולוגי, לא? לא ננסה למצוא דרך אחרת להביע את זה. אבל איך? משהו בדרך הביטוי חייב להשתנות. ולכאן נכנסת הטכניקה. מילים פשוטות כמו מהר-מתמשך.פוקוס ישיר או גמיש. או מערכת חוקים חדשה בחדר - לדוג' שחקן אחד מתרחק כאשר השני מתקרב. רק ממערכות של חוקים יעלו הצדקות פסיכולוגיות חדשות. כי לא תהיה ברירה לשחקנים אלא להצדיק את הנתון המחודש. ובכל יתאפשר מבחר רב של אופציות לביטוי הנתון הפסיכולוגי הבודד.

אז זו בעצם עבודה מהחוץ לפנים?
אפשר לתאר את זה ככה. בדומה ליוגה שקודם אתה לומד את הרצף התנועתי, ואת הצורות. ואם הזמן אתה נכנס לעומק של זה ומגיע עד לשליטה בנשימה. המטרה של השיטה דומה, להשתמש בצורות הביטוי שלך כבן אדם עד שתגיע לרמה שבה יש לך יכולת לבטא תנועה חיצונית כמו גם תנועה פנימית.

מה זו תנועה פנימית?
פעימות הלב, הנשימה. זאת התנועה הפנימית המרכזית. יש גם הסרעפת והשרירים אבל הכול מושפע מהנשימה. כי יש לה גם ביטוי פיזי וגם ביטוי ווקאלי. כרגע אתה נושם רגיל נכון? אם אתן לך נתון טכני להגביר את הנשימה שלך, מה יקרה? אוטומאטית המצב הדרמטי שלך יעלה. כי גם נדרשת אנרגיה יותר משמעותית לריאות , לסרעפת וגם אני כצופה מפרש את זה כמצב דרמטי. השינוי הבסיסי הראשון ששחקן צריך ללמוד לעשות על מנת לשנות 'מצב' הוא לשנות את הנשימה שלו, זה ישנה את מפלס האנרגיה שלו. הגוף מתארגן לפי מה שאנחנו חשים באותו רגע. שלוט בגוף שלך ובכך תעזור לו לחוש או להרגיש. אתן לך תרגיל בסיסי - תסתכל לי בעיניים. עכשיו קרב את הסנטר שלך לגרון ואל תוריד את העיניים שלך ממני מה אתה מרגיש?

משהו כמו זעם, אני מרגיש כאילו אני עומד להרוג אותך. 
עכשיו תרים את הסנטר גבוה ותסתכל עלי, מה אתה מרגיש?

שאני מתנשא מעלייך. 
בדיוק, הנתון הוא מאוד פשוט. וההשפעה שלו מאוד גדולה.

אז זו בעצם שפת גוף?
גם אבל לא רק. זו שפה תנועתית - הפסיכולוגיה של התנועה. יש לנו שלושה סוגים של תנועה - פיזית (הגוף) ווקאלית (הדיבור) והמנטלית (פוקוס). התנועות הללו מורכבות מסמלים ברורים, הן יוצרות דפוסי התנהגות, פרסונות. לכל אחד מאתנו יש משוואה תנועתית שבאמצעותה אנו חיים ומבטאים את עצמנו. אנחנו יכולים להגיד מה שאנחנו רוצים, אבל הגוף שלנו לא יכול לשקר, כי הוא מספר את הסיפור הכולל שלנו, של המודע והתת מודע. אם שחקן (או כל אדם) יכיר את הדרך שבה הוא נע בחלל ואת ההשפעה הפסיכולוגית של התנועה שלו על עצמו והסביבה, הוא יוכל לדעת מה הוא צריך לשנות בעצמו על מנת להתאים את עצמו לכל סיטואציה. לצורך העניין אני טוען שהטקסט של המחזאי דומה לתווים של המוסיקאי. צריך לדלות משם את הפרטיטורה, את התנועות ואז לחפש כיצד להביע אותן ובאיזה כלים. היות והטקסט שייך לכלי הדיבור, אתחיל בכך שאחלק אותו לביטים (למקצב) אני אבסס הלחנה ראשונה לפי קריטריונים בסיסיים של מהירות, ווליום, כמות טקסט. ואמצא את שאר הרמזים בסימני הפיסוק. (יש נטייה להתעלם או לא להכיר את סימני הפיסוק. זה כמו להתעלם מהכוריאוגרף לצורך העניין.) לאחר שביססתי את התנועה הווקאלית. יעלו לי מספר מסוים של הצדקות פסיכולוגיות. (כלים לניתוח טקסט, כמו ציר דרמטי יכולים מאוד להועיל כתמיכה לחלק זה של העבודה). לאחר מכן אעבור להעמדה או במילים אחרות בחינת התנועה הווקאלית כתנועה פיזית ו/או מנטלית. ובכך אבנה ריקוד פסיכולוגי עד שאמצא את הביטוי ההולם ביותר לרעיונות שלי. ייתכן שאף יעלו רעיונות חדשים טובים יותר ממה שחשבתי עליהם.

אשמח לדעת עוד על הקשר בין השחקן לטקסט. 
לשחקן יש את התנועות שלו. ולטקסט יש את התנועות שהוא דורש. כלומר ייתכן שיש להם משוואה זהה וייתכן שונה. ברגע שאנו מצליחים לאבחן את המשוואות. מתחילה ההתאמה. השחקן משתנה למען הטקסט. כלומר עליו להתאמן על תנועות או מקצבים שהוא אינו רגיל אליהם על מנת לפתח אותם ובכך להתאים את עצמו למשוואה של הטקסט על הצד הטוב ביותר. כשרון לפי הטכניקה הזאת נמדד בשילוב של יכולת ביטוי של השחקן את הנתונים, וגמישותו במעברים ביניהם. בטקסט   משתמשים לא רק  למען תוצאה אלא גם ככלי אימון - בדומה למוזיקאי החוזר על מנגינה בבית - הלומד אותה וגם מעמיק לתוכה. לדוגמה, כלי אימון כזה הוא חוסר תזוזה. לשחקנים רבים יש קושי רב לא לזוז. לשחרר את הפנים, ואת הידיים. זה נתון פשוט לכאורה שדורש אימון רב. בהרבה מקרים הוא גורם לשחקן להרגיש שהוא משחק רע. אני טוען שכל שינוי מייצר קושי - ילד הלומד לנגן בגיטרה: הפעמים הראשונות הן קשות מאוד, ומכאיבות באצבעות ולוקח הרבה זמן ללמוד לעבור בין אקורד לאקורד. גם בחדר הכושר - השבועות הראשונים הם תמיד קשים גם לגוף וגם לנפש. אבל האימון ברור. המכשירים ברורים. אני יודע בדיוק מה עלי ולעשות, ישנה חזרה על סדר הדברים ועל הנתונים. השחקן לא מחוייב רק לתוצאה של הטקסט. אלא לאימון על תנועות חדשות ומיצויים. דוגמאות - חוסר תזוזה, ווליום חזק במשך שלוש דקות. - טקסט מהיר / איטי. אינטרוולים טקסטואלים. פוקוס ישיר. בהיה ועוד אחרים.

אתה משתמש הרבה במוזיקה כהקבלה.
כן. מוזיקה היא הופעה מושלמת. אחרי שיר של שלוש דקות הקהל ימחא כפיים כשווה ערך להצגה של שעה וחצי. מוזיקה מעוררת רגש ומחשבה בצורה מאוד עוצמתית. והיות ובתאטרון השחקן משתמש בדיבור שלו ככלי מוזיקלי ובגוף שלו ככלי ריקודי, כדאי ללמוד משתי האומנויות האלה ולהעתיק מהן את המתודות.

תודה לך על הראיון. 
תודה לך.

ורק נגיד שבהמשך השבוע נעשה ראיון נוסף על...
פרסונת השחקן.  

אין תגובות: