12 בנובמבר 2010

מידות היכולת בחדר חזרות

להיות רב יכולת, נמדד ברמת המודעות של השחקן/במאי למה שקורה בקבוצה ולדרך הפעולה שלו שלרוב מותאמת להתרחשויות ואינה יוצרת התנגדות. אי אפשר לחשב או לתמרן יכולת.

מידות היכולת הן:
יכולת רבה: תגובה מודעת ועם זאת ספונטנית למה שקורה כאן ועכשיו, ללא חישוב או תמרון.
יכולה מועטה: ניסיון לעשות את המעשה הנכון. זוהי התנהגות מחושבת, מבוססת על תפישות של טוב ורע והתנהגות מתמרנת הנתמכת ברעיון האומר מה צריך לקרות.
יכולת מזערית: מוסר כפוי. מוסר כפוי נשען, ברובו, על מה ראוי ולא ראוי. הוא מחושב ומתומרן בו זמנית וגורר לרוב התנגדות וענישה. אין הוא שופך כל אור על מה שקורה ולעתים חוזר כמו בומרנג.

הבמאים/שחקנים המאבדים מגע עם מה שקורה לא מצליחים לפעול מתוך ספונטניות ולכן הם מנסים לעשות את מה שנכון לדעתם. אם פעולה זו נכשלת, הם מנסים לעתים קרובות, דרכי כפייה.

כאשר הבמאי/שחקן מאבד את תחושת הכאן ועכשיו עליו לבחור להיות שקט. להניח לכל המאמצים עד שחוזרת אליו תחושה של בהירות ומודעות.

לדוגמה כאשר אנו תופסים את עצמנו מפליגים בהסברים, דיבורים, נתונים וניתוחים (טובים וחכמים ככל שיהיו) זהו סימן של מצוקה. עלינו לחזור לשתיקה שאין בה "אני". לרוב העבודה תתבצע בצורה קלה ושלמה יותר. 

3 בנובמבר 2010

מחשבות על יחסי מורה ותלמיד משחק (א)

שחקנים לומדים רבות כאשר הם חשופים לכל דבר. ולא מתוך כך שהם מנסים לנחש מה יישא חן בעיני המורה.

מורה מעניק שימת לב לכל צורות ההתנהגות, כך נפתחים השחקנים לצורות רבות יותר של התנהגויות ופעולות.

מורה מראה שסגנון אינו תחליף לתוכן, כי לידיעת עובדות מסוימות אין יותר כוח מהגיון פשוט. עשיית רושם אינה יעילה יותר מהפעולה הבסיסית ביותר. עלינו ללמוד כי פעולה יעילה עולה מתוך דממה ותחושת זהות אישית ברורה.

אל למורה להאיץ במתרחש בדברים להתרחש, עליו להתיר לתהליך הלמידה להתגלגל מעצמו.

על המורה להראות דוגמה ולא להטיף לאחרים כיצד להיות. התערבות מתמדת תחסום את התהליך שעובר התלמיד. אל למורה להתעקש על דרך מסוימת.