10 בינואר 2015

ביקורת ותפיסת העבודה של השחקן כילד


לפני כמה שנים נערך ניסוי בתלמידי כיתות ה' בארה"ב. לקחו 400 תלמידים ונתנו להם לבנות פאזל בדרגת קושי נמוכה. לחצי מהם אמרו "כל הכבוד, אתה כנראה מאוד טוב בזה" ולחצי השני אמרו " כל הכבוד, העבודה הקשה השתלמה לך". לאחר מכן הציעו להם לעבור לשלב השני שם היתה להם אפשרות בחירה. בין פאזל קשה ומאתגר יותר ולבין פאזל הדומה לקודם בדרגת הקושי שלו. אלו שאמרו להם שהם טובים בחרו בפאזל הקל ואילו אלו ששיבחו את עבודתם בחרו את הפאזל הקשה יותר. דבר זה מלמד אותנו על נראות. כאשר שחקן מחפש ביקורת ממוריו או חבריו והוא בא עם השאלה " האם אני טוב?" או "איך היה?" או "נהנת?" בעצם הוא מתרכז בנראות של הדברים. איך ניראתי... איך נשמעתי,.. שחקן כזה לא יסכן את משחקו, לא יאתגר את עצמו ולא יתפתח. זהו שחקן שימשיך לשחק באזור הנוחות שלו.

  
רובנו מורגלים לענות לשחקנים על השאלות של הנראות גם מבלי שהתבקשנו. עלינו לשים לב גם אנחנו לביקורת שאנו נותנים. עלינו ראשית לקדם את העבודה שנעשתה. והרי ברור שנעשתה עבודה. אבל לעיתים אנו מזלזלים בעבודה שנעשתה כי נראות ההצגה עלובה או גרועה. אין זה אומר שלא הושקעה עבודה. הכרת התודה הראשונה שעלינו לבטא על מנת שכל שחקן ויוצר יבינו בתת מודע שלהם שמותר לטעות, שמותר להיכשל - כל עוד נעשתה עבודה וניסיון. שזה לא עניין של נראות. לכל אחד יש את הזכות להיכשל ולעשות הצגה גרועה. עלינו להבין שזה לא נגמר בכך. לכן כאשר נעשית עבודה גם אם התוצאה היא כשלון עלינו להיות מסוגלים להעריך את ההשקעה שנעשתה. ובכך נהפוך את הכישלון לחלק אינטגרלי מהיצירה והיצירה תגיע לשלבים מאתגרים יותר בהוויתה. הבעיה בנראות היא שהיא משתנה מאדם לאדם ולטעמו של כל אחד ולכן לעולם לא נוכל לספק את הסביבה שלנו והיא תמיד תתנקם בנו בסופו של דבר. 

אי לכך המלצה לכל יוצר שהוא בתחום האומנות (שחקנים בפרט) גם אם אין ביכולתכם להתאפק. נסו להיגמל מהצורך ללהזמין את טפיחת השכם. רוב האנשים יגידו לכם "הייתם מעולים, זה היה מדהים, גאוני. היה טוב, נפלא, השתעממתי, לא טוב וכדומה, לעיתים גם ללא פרופורציה לעבודה שנעשתה. עלינו לשנות את השיח התרבותי אם נרצה שהוא יחזור אלינו כך. עלינו לשבח את העבודה שנעשתה ואת הנראות כמשנית לה.