16 במרץ 2019

עלתה הצגה וירדה הצגה

ביום ראשון עלתה ההצגה "נקמתו של התרנגול האחראי לזריחת השמש". בביצוע אנסמבל התרנגול. חבורת צעירים שהחליטו להעלות את ההפקה. הם ביימו, עיצבו ושיחקו. לאחר שראיתי אותה הרגשתי שהם הפכו את המחזה שלי לטוב יותר. להם מכתב בכתב יד. הם עשו עבודה מעולה.

היום ירדה ההצגה חדר 414. הלכתי להפרד. מהקאסט ומההצגה. כמחזאי המחזה עדיין חי אבל ההצגה מעתה היא זיכרון.

לפני קרוב לעשרה ימים התחלתי לעשות מדיטציה כל יום. אני עושה בערך 30 דקות. זה הפך להיות הזמן שאני מחכה לו.
אני צרגיש, שזה תורם לי אומנותית בצורה אדירה. זה לא נותן לי רעיונות זה נותן לי מקום לסמוך על הרעיונות שכבר יש לי ולתת להם זמן על הנייר עד שהם לא יהיו חלק מהיצירה.

אני קורא ספר שירים של פאט פארקר. משוררת אמריקאית שחורה ולסבית. היא פשוט נהדרת. השירים שלה הופכים אותי.

11 במרץ 2019

רוצה לבסס הרגל. לא כתבתי הרבה זמן

אני לא מצליח לכתוב את כל מה שקורה. אני גם לא מצליח לכתוב כל יום בבלוג. אני מחכה לסוף היום כדי לכתוב את מאורעות היום. אבל בערב אני כבר עייף ואין לי חשק או רצון להביע את עצמי. בתקופה האחרונה קרו המון דברים.
ואני כבר לא זוכ רמה הדברים האחרונים שלא כתבתי. היו לי גם כל מיני שיעורי משחק טובים ומעניינים שגיליתי שם תובנות על בימוי ומשחק. שיניתי משהו בצורת ההוראה שלי. היו לי תובנות כאלו ואחרות על עצמי. התחלתי לעשות מדיטציה וזה ממש משנה אותי. מצאתי את עצמי ברומן עם כתיבה לטלוויזיה. אני עוד לא יודע מה יש לי להגיד על זה. וזה עוד דך ארוכה שאני לא יודע כמה אני אצעד בה. כי זו חוויה אחרת בעיקר מנטלית לכתוב לטלוויזיה. בפרויקט המחזאים העלינו לראשונה מחזאות ארוכה. שזה אומר שאנחנו בתחילת הדרך לתיאטרון. יש לי כל מיני תובנות על עצמי ככותב בקיצור כתיבת הבלוג הזאת חסרה לי. אבל קשה לי לייצר כל הזמן הרגלים.

אבל ננסה.