רשומות

מציג פוסטים מתאריך פברואר, 2011

עולמו של אדם אחד שישב בקהל

תמונה
לו הייתם עומדים בתערוכה ומביטים בציור, בוחנים אותו ותוהים לגביו האם הייתם רוצים את הצייר שיעמוד לידכם? כיצד עלי לענות על השאלה הבלתי אפשרית - "איך היה?" או על מילה הנוראית "נהנת?". כיצד אדם יכול לבחון יצירה אמנותית במבחן השאלות האלו. הרי על שאלה של מילה אחת יש לרוב תשובות של מילה אחת. ובשאלות של מילה אחת או שתיים אין ספציפיות ובתשובות של מילה אחת או שתיים אין ספציפיות. הרי כל יצירה אמנותית מורכבת מהרבה מאוד דברים. יש דברים שאכן נהניתי מהם ויש דברים שלא.  לרוב הנאה, התעצמות חושים, קתרזיס, התרגשות מגיעים מתוך תת מודע. לכן כל עוד אני במודע כיצד אוכל ליהנות? ואני מודה, אני חוטא בעולם המודע. כמו כן אני עובד במקצוע כיוצר ומבצע, אני מודע לכל התהליכים של יצירה, לבעייתיות, לניצחונות לכישלונות, לבחירות, לקושי. ואי לכך כל יצירה מתחילה בעיני במחמאה. אך מחמאה זו שווה פרוטות לאנשים. לרוב אנו עיוורים לתהליך וכקהל לא מעוניינים בו. הרי אנו מקריבים את זמננו היקר, מוכנים להעלים מנוכחותינו על מנת ללמוד שיעור על החיים או להתבדר, אבל אני כאומן לא יכול להתעלם מהכוח והאנרגיה שנדרשים להעלות

מולטי טסקינג, עבד רומאי אחד וארגז כלים

תמונה
"לעשות שני דברים בעת ובעונה אחת הוא לא לעשות דבר" אמר זאת   פובליליוס סירוס , סופר בן המאה הראשונה לפנה"ס שכתב מחזות בלטינית ונהפך לבדרן ידוע ברומא העתיקה. ובאותה עת שחקנים היו עבדים. מי שיחליט לקרוא את את דבריו (כמובן אני ממליץ בחום) יכיר את מרבית המשפטים שלו. והסיבה שאני מעלה אותו מכיוון שאני חושב שכל משפט שכתב אפשר לקשר לאומנות המשחק. כמו המשפט "לעשות שני דברים בעת ובעונה אחת הוא לא לעשות דבר" או כפי שאנו קוראים לזה במאה הנוכחית "מולטיטסקינג." אני מתבונן בסטודנטים למשחק סביבי ושואל את השאלה הבלתי נמנעת - כיצד אדם יכול ללמוד כאשר עליו להגיש כמה דברים במקביל? יגידו לי "הלוואי וכך יהיה להם בחוץ." (וכך גם אמרו.) ולכן אשתמש בעוד משפט של העבד - " שיא האומללות הוא להיות תלוי ברצונו של אחר." והרי זה מצב קבוע לשחקנים בראשית דרכם או לסטודנטים למשחק אשר מנסים לרצות מגוון רחב של מורים או לעתים כמו התאטראות המנסים לרצות מגוון רחב של קהל. אם אנחנו אומללים בניסיון לרצות אחרים ולא עושים שום דבר כי אנחנו כל כך עסוקים אז מה נותר לנו?  מצד שנ

השחקן שצופה

תמונה
צויר על ידי רפאל ג'ררדו הרננדז - Actor כל אדם המתחיל את צעדיו בעולם המשחק עובר תהליך של שחקן - צופה - שחקן. אנחנו כילדים משחקים, מתמרנים את המציאות כאוות נפשינו. מחליפים זהות כדי להתאים לסביבה. יוצרים ומנפצים את הדימוי העצמי שלנו. חיים לפי מה שאנחנו מבינים עכשיו. קרובים למציאות (NEAR). תהליך ההתבגרות מחייב אותנו להתבונן בנעשה סביבנו, בגלל הצורך שלנו להשתלב בחברה אנחנו מתחילים ללמוד חוקים ועקרונות. מה מותר ומה אסור. אנחנו הופכים להיות צופים במציאות. עומדים מעט בצד וצופים, כשמרגיש נכון נכנסים פנימה ומשחקים. ילד משחק במציאות. הוא יכול להאמין במה שנרצה ואנחנו לא נשלול את זה. כמו כן יש לנו צופים רבים המנסים להגיד לנו כיצד אנחנו צריכים לשחק (הורים, חברים, מורים.) הם כמובן משחקים גם במציאות אבל הם כרגיל צופים במציאות אחרת ממה שהם משחקים בה. והם מנסים לחנך את הילד לשחק במציאות שהם לא ממש מכירים אבל היו מעוניינים לצפות בה. אנחנו למדים להיות צופים, מתבוננים, חוש הראייה שלנו עובד יתר על המידה ובלי שנשים לב אנחנו מפנימים צורות ותבניות של אחרים שאין להם קשר אלינו אלא רק מייצגים משהו בנו. לאח