רועי מליח רשף

בבוקר היה לי מפגש לאבאן. יש לי קבוצה של שלושה שחקנים. אנחנו נפגשים לשוחח על תיאטרון, פוליטיקה, ושטויות.  אני מלמד אותם בין לבין את שיטת לאבאן.  סיימתי להאזין להקלטה של הספר  זן ואומנות הכתיבה מאת ריי ברדבורי  התחלתי להאזין לספר שלו  תפוחים אלקטרים תחת השמש .  הסיפור שפותח את הספר  צופר הערפל (foghorn)  הוא אחד הסיפורים היפים העולם. לפני כמה שנים קראתי אותו ועכשיו אני מאזין לו. אין מילים לתאר כמה הסיפור הזה נפלא התחלתי לקרוא ספר שנקרא להפוך לכותב של דורותיאה ברנדה. הספר נכתב ב-1934. אני אוהב ספרים שמדברים על אומנות הכתיבה שנכתבו לפני תחילת המאה העשרים. התיאטרון והספרות היו בשיא שלהם. בגלל שהתקופה אחרת, המחשבות על כתיבה היו אחרות. לדוגמה: האם כדאי לכתוב בעפרון או במכונת כתיבה?  מאוד נהנה מהספר הזה וביליתי עמו את החצי השני של היום עד שהלכתי לישון.   ** (הערה) היום הזה כתוב בצורה תמציתית.  הפעם הראשונה נמחקה בגלל באג במחשב ולא הצלחתי לשמור את המסמך. אז כתבתי את היום פעם שנייה. הייתי קורב מאוד לזנוח את היום הזה ולדלג עליו בגלל החוויה הזא...

בקפה של הבוקר הצלחתי לגנוב כמה דפים של הספר  חדר משלך לאחר מכן. עברתי ניתוח קטן בכתף בהרדמה מקומית. הזריקה מאוד כאבה והניתוח היה קצר. השיחה של הרופאה והאחיות מעל הראש שלי התעסקה בעיקר במחסור באחיות ובתנאי עבודה. שכבתי על בטן בזמן שטיפלו לי בכתף. האף שלי היה מעוך על מיטת הניתוחים וזה בעיקר מה שהעסיק אותי.  מדי פעם שאלו אותי אם אני בסדר. יש בין רופאים לחולים מעין הומור מוזר כזה. דבש מילולי מהול בציניות וסרקזם. אולי זה בגלל שאתה חושף בפניהם את הדברים שאתה לא חושף בפני אחרים.     כשחזרתי הביתה הייתי מטושטש. היה לי כאב ראש והרגשתי שאני נטול אנרגיה.  שוחחתי ארוכות עם אורי אוריין. מחזאי ושחקן. הוא קרא את  הילדים האבודים  וסיפק לי שאלות ומחשבות. אורי ואני עובדים הרבה מאוד זמן ביחד ומדברים הרבה על מחזאות.  במעט מאוד מילים אנחנו יכולים להגיע לתובנות עמוקות. לאחר מכן שוחחנו על מחזה שהוא עובד עליו.  הלכתי לישון. הייתי עייף מאוד. הניתוח הזה התיש אותי. כשהתעוררתי בערב הרגשתי את הכאב בכתף. והראש שלי הסתובב. לקחתי אופטלגין (זו תרופת הקסמים שלי שמעלימה כל מזו...

הבוקר התחיל עם כוס קפה (בלי סוכר, אני מנסה את זה) המשכתי   להתקדם בספר  מחר ניסע ללונה פארק.  ​ לאחר מכן נסעתי לסטודיו שלי. הסטודיו בהיתי בחלל והאזנתי לסוף של הספר  BIRD BY BIRD . זהו סיימתי אותו בפעם השנייה. ספר מצויין. ישר התחלתי להאזין לספר  יאגו - אסטרטגיות של רוע . מאת הרולד בלום . לתדהמתי גיליתי שאותלו היה כנראה בגיל 50 ודסדמונה הייתה נערה בת 15. זה גרם לי לראות את המחזה באור שונה. בעיקר התפלאתי על עצמי כמה הייתי שבוי בתוך רעיון. אותלו ודסדמונה זוג נשוי ולכן היא צריכה להיות קרובה לגילו.  התחלתי לדמיין את המחזה עם פערי הגילאים האלו. לאחר כחצי שעה הקשבה הבנתי שאני לא מבין הרבה וכדאי שאני אקרא את המחזה שוב כדי לעורר את זיכרוני.  התקשרתי לאילנה ללצ'וק, קבענו לשוחח על הטריטמנט של  הילדים  האבודים . תחילה היא הקשיבה למחשבות שלי. הסברתי את המקורות שהובילו אותי לכתוב את המחזה ולאחר מכן היא אמרה לי את המחשבות שלה. זה קשה לדבר על מחזה בזמן תהליך, יש בי צורך לגונן עליו ולהגיד שיהיה בסדר. אבל אני משתדל להחזיק, לנשום, ולהקשיב.  את הטריטמנט שלחת...

צרלס בוקובסקי לא ישנתי כל כך טוב. קמתי וראיתי שהחלון שלי בחדר  פתוח לגמרי ואני בתחתונים. שאלתי את עצמי עם השכנים הביטו בי ישן חצי עירום ואם כן מה הם חשבו.  קמתי והחלטתי לשתות קפה בלי סוכר. ישבתי וקראתי את הספר שלי  SHOW YOUR WORK  של אוסטין קלייטון -- אני לא כל כך נהנה ממנו אבל אסיים אותו. קראתי שני שירים של צ'רלס בוקובסקי. השיר  מרצדס אדומה  הצחיק אותי.  בסטודיו המשכתי לעבוד על הטריטמנט למחזה  הילדים האבודים . הוא הפך היום מ-12 עמודים ל-19 עמודים. הוא מתקדם יפה. אני מקווה שהוא יהפוך לארבעים עמודים. כל יום אני אגדיל אותו. נראה לאן זה לוקח. שלחתי את הטריטמנט לקבוצה של אנשים לקריאה לראות מה התחושות שלהם מהמסמך. ביקשו ממני לשלוח קטע כתוב קצר לתערוכת איור. החמיא לי. או אולי סתם פנו אלי, אני לא יודע. אני לא יודע אם יקרה עם זה משהו. נגלה בהמשך. שלחתי להם את הקטע בו כתבתי על מערכת היחסים שלי עם המסכה שלי.  (לקריאה) הכנתי לעצמי לאכול. התיישבתי ליד שולחן האוכל והורדתי ספר אקראי מהספריה.    מחר ניסע ללונה פארק  של אילנה בורנשטיין. קיבלתי...

סיימתי לקרוא שוב את המחזה כולם היו בניי מאת ארתור מילר ושוב נקרע לי הלב על משפחת קלר. ארתור מילר  עבד על המחזה  כשנתיים.  מחזה אחר שלו נכשל בברודווי וירד לאחר כשש הצגות. מילר החליט שהוא יכתוב  מחזה אחד נוסף וישקיע בו את כל כולו. אם הוא יכשל, הוא יעזוב לעד את המחזאות. המחזה כולם היו בניי  היה להצלחה מאוד גדולה. המבקרים לעומת זאת טענו שהמחזה דחוס מדי.   את הרעיון למחזה קרא בעיתון על איש שמכר חלקים פגומים לצבא בזמן המלחמה.  כשראיינו אותו בניו יורק טיימס על  צורת העבודה שלו, הוא אמר שהוא יושב לכתוב כל יום. ו-75 אחוז ממה שנכתב הולך לפח.  הוא מעריך שהוא כותב כ2000 עמודים (מכונת כתיבה) למחזה אחד. כשבתו שאלה אותו איך הוא מתחיל לכתוב - מדמות או עלילה, הוא אמר אני מתחיל מבן אדם. אחת ההפקות האהובות עליו היא זו שעלתה בישראל כאשר חנה מרון שיחקה את קייט (האם) יצחק רבין אמר לו שהמחזה מאוד ישראלי.  מחר אשב שוב לקרוא את מותו של סוכן.* *את הדראפט הראשון של המחזה מותו של סוכן  הוא כתב בפחות משבוע.