רועי מליח רשף

לפני כמה שנים נערך ניסוי בתלמידי כיתות ה' בארה"ב. לקחו 400 תלמידים ונתנו להם לבנות פאזל בדרגת קושי נמוכה. לחצי מהם אמרו "כל הכבוד, אתה כנראה מאוד טוב בזה" ולחצי השני אמרו " כל הכבוד, העבודה הקשה השתלמה לך". לאחר מכן הציעו להם לעבור לשלב השני שם היתה להם אפשרות בחירה. בין פאזל קשה ומאתגר יותר ולבין פאזל הדומה לקודם בדרגת הקושי שלו. אלו שאמרו להם שהם טובים בחרו בפאזל הקל ואילו אלו ששיבחו את עבודתם בחרו את הפאזל הקשה יותר. דבר זה מלמד אותנו על נראות. כאשר שחקן מחפש ביקורת ממוריו או חבריו והוא בא עם השאלה " האם אני טוב?" או "איך היה?" או "נהנת?" בעצם הוא מתרכז בנראות של הדברים. איך ניראתי... איך נשמעתי,.. שחקן כזה לא יסכן את משחקו, לא יאתגר את עצמו ולא יתפתח. זהו שחקן שימשיך לשחק באזור הנוחות שלו.    רובנו מורגלים לענות לשחקנים על השאלות של הנראות גם מבלי שהתבקשנו. עלינו לשים לב גם אנחנו לביקורת שאנו נותנים. עלינו ראשית לקדם את העבודה שנעשתה. והרי ברור שנעשתה עבודה. אבל לעיתים אנו מזלזלים בעבודה שנעשתה כי נראות ההצג...

ניגשים אלי לא מעט תלמידים בשנה האחרונה ומדברים איתי על קומדיה. הם אומרים לי שאין להם כישרון לקומדיה. נכון, יש טקסטים מצחיקים יותר ופחות אבל השחקן הקומי ייקח כל דבר ויידע לגרום לקהלו לצחוק. אבל מנין נובע הצחוק, מה גורם לו לצחוק, מה גורם לו להעריך קומדיה אחת ולבוז לקומדיה אחרת? ראשית כל צריך להתייחס לקומדיה כאל ז'אנר. כמו כל סיפור, לקומדיה יש כללים מאוד ברורים. ושחקן שמעוניין לפתח את הצד הקומי שבו נדרש למיומנויות שיאפשרו לו לשחק את הכללים של הז'אנר. מהו ז'אנר הקומדיה? נתחיל מכך שיש כמה וכמה סוגים של קומדיה שכל סוג שכזה יש את הכללים של עצמו. קומדיית נעורים. [אמריקן פאי] קמדיית אקשן. [השוטר מבברלי הילס, נשק קטלני.] קומדיית מצבים. [ חברים, סיינפלד]  קומדיה בלשית [סרטי הפנתר הורוד.] קומדיה רומנטית [ נדודי שינה בסיאטל, ארבע חתונות ולויה, כשהארי פגש את סאלי.] קומדיה שחורה [אמריקן ביוטי] פארסה [ קומדית המיטות והבגידות: מחזותיו של ריי קוני,]  סאטירה [ ד"ר סטריינג' לאב] פרודיה. [ האקדח מת מצחוק, אוסטין פאוורס] לכל אחד ואחד מהז'אנרים יש כללים מעט שונים....

אז מה זאת השיטה הזאת? עדיין לא הצלחתי לתמצת אותה בכמה מילים. אבל בעיני זה כלי שנותן לאומנות המשחק חוקים ברורים. ברגע שיש חוקים הרבה יותר קל לשחק. וכשאני אומר לשחק אני מתכוון ל playing ולא בהכרח ל- acting. לכל האומנויות האחרות יש טכניקה או שפה שאדם יכול ללמוד אותה. למוסיקה יש תווים, לצייר יש טכניקות ציור וכלים שונים לבצע אותם, לרקדן יש סגנונות ולכל סגנון הטכניקה והמגבלות שלו. השיטה הזאת מציעה שפה, מערכת חוקים ברורה שמאפשרת תקשורת יותר חלקה בחדר חזרות. הרי כמה פעמים הבמאי אמר לשחקן נתון פסיכולוגי והשחקן לא הבין. לכל אחד מאתנו סמנטיקה אחרת. "לגרום למישהו לאהוב אותי" מתפרש אצלך ואצלי כשני דברים שונים. בשיטה הזאת יש מגשר טכני שעוזר לי להבין את העבודה הנדרשת ובכך למצוא ביטוי מתאים למושג "אהבה" שמתאים לשנינו. אז אתה בעצם טוען שאין צורך בעבודה פסיכולוגית, שסטנסלבסקי מיותר? אני לא אומר את זה. כל שחקן או כל במאי חייב למצוא הצדקה לרעיון שלו. העניין הוא שלא ניתן לשנות הגדרה פסיכולוגית. לעומת זאת הגדרות טכניות ניתן לשנות. כשהבמאי מחליט על נתון פסיכולוגי הוא מצפה שה...

בתחום לימודי המשחק שלי כתלמיד וכמורה נתקלתי בקושי. המורים/בימאים/תלמידים היו מגדירים הכול דרך הפסיכולוגיה של הדמות (רצון פעולה מכשול ) ואז מחפשים דרך לבטא את ההגדרות האלו. אך להלן המכשלה, גם אם מצאתי דרך לבטא את ההגדרה עדיין לא ידעתי בדיוק מה עשיתי על מנת להביע את זה ואז מילים כמו חיבור, ניסיון חיים, רגשות עולות בחדר החזרות. הרגשתי שהמשחק שלי מבוסס על מזל ולא על משהו מדויק. אם אני לא יכול לחזור  על זה, אז אני לא בחדר חזרות.  חיפשתי טכניקה שתאפשר לי לנתח את עצמי ואת מה שאני עושה. טכניקה שתעורר את הצדקה הפסיכולוגית. הרי אני לא יכול לשנות נתון כמו "תגרום לה לאהוב אותך" אני יכול לשנות את דרכי הביטוי ואם אמצא את הפרמטרים שדרכם אוכל לחפש את ההגדרה, מי יודע אולי אמצא ביטוי להגדרה הפסיכולוגית ממקום גם לא צפוי אצלי. בלאבאן / יאט מצאתי לעצמי את הפתרון. פתאום שפה אנליטית, פשוטה להבנה ועם זאת בעלת עומק פילוסופי ופסיכולוגי נרחב התומכת (ולא מבטלת ) את המתודות האחרות. והבונוס הגדול, שאני יכול לעבוד לבד, גם בלי פרטנר, יש לי כלי שאני יכול לעבוד עליו לבד בבית. נתונים פשוטים שגם ילדים מביני...

סדנת לאבאן יאט ניתוח פיזי של הטקסט בעולם הניורולוגיה קבעו שאי אפשר לשנות מחשבה במחשבה. מחשבה אפשר לשנות באמצעות הגוף. זה היסוד עליו מושתת הסדנה.  אמנות שינוי המחשבה. למה משחק הוא לא כמו החיים עצמם? מה ההבדל בין לפעול ולשחק? איך להשתנות ולהיכנס לעומק הרגשי ולשלוט בגוף כך שנספר סיפור שלם יותר?  טקסט הוא השפה שניה שלנו. כשאנחנו נולדים אנחנו מדברים באמצעות תנועות וצלילים. הגוף מרגיש, חווה, חש, וחי. הגוף מספר את האמת עליכם - מילים יכולות לשקר.  השיח הפסיכולוגי במשחק מוגבל בידע שלנו, או של הסביבה שלכם. לכן ניתוח טקסט בצורה המוכרת (רצון פעולה מכשול) לא עובד לכולם. הגוף מגיב מהר יותר, אינטואיטיבי יותר, ניתוח הטקסט המוכר מגיע כתמיכה לגוף. אנחנו לא מדברים במילים אנחנו מדברים באמצעות הגוף והסאונד. לרגשות באומנות המשחק יש צורה ויש צלילי - הם הכלי המרכזי של השחקנים.  אין צורך להתחבר לרגשות (זה מבפנים לבחוץ)   זו שיטה פרקטית, להכיר את הכלי שאתם, את התודעה שלכם מתוך הגוף, איך מביימים את העצמי, איך מניעים קהל.  בסדנה נלמד הכרות עם מערכי הגוף ולהבין את דרך פעולתם. להבין את...