רועי מליח רשף

זה קרה... פרויקט המחזאים יצא לדרך . רעיון שהתגלגל בראש ויצא מהפה במבנה של משפט הניע אנשים, קרם עור וגידים והנה יש תאריך (30 במרץ) שכרנו אולם, (צוותא 2) כתבתי מחזה בלילה אחד משוגע. עוד יומיים שכתבתי. ועכשיו אני אחרי קריאה ראשונה עם  כולם. וכך עבר עלי הלילה: או כך כתבתי את המחזה: ראשית חשבתי על הז'אנר, רשמתי בפני את הז'אנרים השונים כגון: אימה, קומדיה, רומנטיקה, מותחן, וכדומה וניסיתי להעלות רעיונות לפי כל ז'אנר. לבסוף החלטתי על אימה, קומדיה, רומנטיקה.  לאחר מכן חשבתי - מי יהיה הקהל היעד שלי? החלטתי שאני כותב לאנשים בני 20-30. אי לכך  החלטתי למצוא עלילה שתתאים לדמויות בגילאים הללו. המגבלות ריכזו אותי. המפגש הראשון עם הנושא "למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא היו בשימוש" זרק אותי מיד לכיוון של דרמה משפחתית ולא הייתי מעוניין בזה לאחר מכן התחלתי לכתוב רשימות פרמיס (פרמיס = רעיון המחזה בשורה אחת) כתבתי כמה רעיונות. אך רק אחד נגע בז'אנרים שרציתי. הוא גם היחיד שהצלחתי לפתח.  הפרמיס הנבחר: "שני רוצחים סדרתיים...

לפני כמה שנים נערך ניסוי בתלמידי כיתות ה' בארה"ב. לקחו 400 תלמידים ונתנו להם לבנות פאזל בדרגת קושי נמוכה. לחצי מהם אמרו "כל הכבוד, אתה כנראה מאוד טוב בזה" ולחצי השני אמרו " כל הכבוד, העבודה הקשה השתלמה לך". לאחר מכן הציעו להם לעבור לשלב השני שם היתה להם אפשרות בחירה. בין פאזל קשה ומאתגר יותר ולבין פאזל הדומה לקודם בדרגת הקושי שלו. אלו שאמרו להם שהם טובים בחרו בפאזל הקל ואילו אלו ששיבחו את עבודתם בחרו את הפאזל הקשה יותר. דבר זה מלמד אותנו על נראות. כאשר שחקן מחפש ביקורת ממוריו או חבריו והוא בא עם השאלה " האם אני טוב?" או "איך היה?" או "נהנת?" בעצם הוא מתרכז בנראות של הדברים. איך ניראתי... איך נשמעתי,.. שחקן כזה לא יסכן את משחקו, לא יאתגר את עצמו ולא יתפתח. זהו שחקן שימשיך לשחק באזור הנוחות שלו.    רובנו מורגלים לענות לשחקנים על השאלות של הנראות גם מבלי שהתבקשנו. עלינו לשים לב גם אנחנו לביקורת שאנו נותנים. עלינו ראשית לקדם את העבודה שנעשתה. והרי ברור שנעשתה עבודה. אבל לעיתים אנו מזלזלים בעבודה שנעשתה כי נראות ההצג...