רשומות

מציג פוסטים מתאריך ספטמבר, 2012

אבא יש לי פיפי

 זה רגע מסויים שבו הוא שומע באמצע הלילה את הבת שלו קוראת "אבא יש לי פיפי" הוא קם בחושך מוחלט, שוכח את המשקפיים על השידה, לא ניתן לראות כלום, הכול שחור,  הולך בעיניים עצומות ואין טעם לנסות להתרגל לחשכה, עוד מעט חוזרים למיטה. ברגעים האלו הוא עיוור, צועד לפי תוואי של זיכרון, מכיר את הקירות, את הרצפה הקרה, הוא נתקל בקצוות של רהיטים בדרך ונשבע שהם מעולם לא היו שם. לבסוף הוא מגיע לחדר של בתו ומושיט ידיים, הוא לא יודע בדיוק איפה היא, אולי עומדת, יושבת, שוכבת, הכול יכול להיות. לדמיין אותה נזקקת לאביה בחושך המוחלט. הם נפגשים - המצוקה שלו עם המצוקה שלה. רגע של מגע -חיבוק  - היא ישנה, הוא ישן ושניהם ערים. מחובקים. הוא מרים אותה לשירותים. פותח את הדלת, מפשיל את מכנסייה ומושיב אותה על האסלה הקרה. הוא עדיין מחבק אותה שלא תיפול פנימה. שלא תבלע. הם משמשים אחד לשני כריות. כתף לכתף. כל אחד נהנה מחום גופו של השני. ישנים לצלילי השתן. זרם עדין. לא אחיד. שיר ערש. לאחר מכן ניגוב מהיר. וחזרה למיטה. היא מתכרבלת בכרית כאילו האירוע מעולם לא התרחש, חוזרת לחלום ממקודם. הוא  מכסה אותה בשמיכה ונשיקת לילה ט