רועי מליח רשף

את אומנות הבמה, להבדיל מכישורי משחק, ריקוד ושירה, ניתן לרכוש על הבמה בלבד וכאשר מגיע קהל לראותך. הלמידה מתרחשת על ידי טראומות קטנות וכישלונות שמחדדות את החושים והידע שלנו לפעם הבאה. השחקן ישאל: "למה בשורה הזאת לא צוחקים?" או " אני מרגיש שהקהל מאבד עניין בחלק הזה של המחזה." וכמו שיש הרבה שאלות יש הרבה תשובות – פענוח לא נכון של המחזה, מיזנסצנות שגויות, או חוסר כשרון למשחק. אחד הפתרונות לכך נמצא באומנות הבמה. לא מדובר בכישורי משחק או ביכולות ניתוח טקסט, כי אם בטכניקות מכניות פשוטות שאם שמים לב אליהן משפרות את ההופעה פי כמה מונים. לכל בעל מקצוע יש את הטריקים הקטנים שלו כדי לייעל את עבודתו ולא משנה כמה למדתם לפני.  כמו מתאגרף, שלא משנה כמה הוא יתאמן, רק בזירה עצמה הוא ילמד לסיים את הסיבוב ליד הפינה שלו כדי שהיריב יאלץ ללכת לפינה שלו על מנת לנוח. זה טריק קטן אבל חשוב שעלול להשפיע על תוצאות הקרב. להלן אסופה של טכניקות קטנות ייתכן שלחלקכם הם יהיו מוכרים וידועים: (הכתיבה בלשון זכר.) תשתדל לבצע מחוות (gusture) עם היד הפונה לקדמת הבמה, כך תפתח את עצמך לקהל. תמנע מעמידה...

ייתכן שבמהלך חזרות אנחנו לומדים משהו. אך חשוב להגיד – זוהי אינה מטרת החזרה. כשאנו נכנסים לחדר חזרות, אנחנו נכנסים כאנשי מקצוע (גם אם אנחנו רק סטודנטים) אנחנו לא באים להתאמן או לשתף ב"טכניקות משחק" (לכך יש שיעורים ייעודיים). גם הקהל בא כדי לראות הצגה ולא מעוניין בטכניקה זו או אחרת. יוצא מזה שכאשר ניתן לזהות שחקן לפי בית ספרו ניתן לומר שבמקום לשחק, הוא מדגים את הטכניקות שהוא למד ורק עם הזמן הוא נגמל מזה. תפקידו של השחקן הוא להציג את המחזה בפני קהל ושהופעתו תהיה חוויה גדולה יותר מקריאה של המחזה. במילים אחרות השחקן אחראי ללבן שבדף. זה גם תפקידו של היוצר (תאורה, תלבושות, מוזיקה, וכו') להעצים את חווייתו של הצופה. כי הרי אפשר לעשות תאטרון בבגדי עבודה, במה ריקה, ואורות עבודה. ומן הסתם יש אנשים שיגידו שכך אפילו עדיף – כי הרי המהות האמיתית של התאטרון הינה הצתת הדמיון – והרבה אנשים יגידו שהחוויה של 'חזרה' היא לעיתים חזקה יותר מההצגה עצמה. אי לכך אומן טוב ומקצועי יכול להעצים את חווית הקהל מעבר לתנאים בסיסיים אלו. הרי העיקרון המרכזי של כל אומן בתאטרון – Do no harm (אל תגרו...