רועי מליח רשף

לפני כחודש קראתי יומן תיאטרון של סיימון סטיבנס ( מחזאי נהדר ובעיקר איש תיאטרון נפלא.) ביקשו ממנו ב - 2014 לכתוב ספר על תיאטרון, הוא לא ידע מה לכתוב ולא הרגיש שיש לו איזו אמת גדולה לתת, אז הוא החליט לתעד שנה מחייו, את כל הפגישות שלו, סדנאות, ובעיקר מחשבות שנבעו מתוך חזרות, שיחות עם בימאים וסטודנטים. הספר הזה מלא גם בעובדות ריקות - על מה הוא אכל לפעמים או מה מזג האוויר וגם על רגשות - הוא לא כתב כלל על המשפחה שלו. זה הרי בכל זאת ספר תיאטרון. כשסיימתי אותו הבנתי שהספר לימד אותי על תיאטרון ועל מחזאות  יותר מכל ספר אחר, זה כמובן חוויה אישית, ואין בספר הזה תשובות. אבל זה היה לי מרתק לטייל עם מר סטיבנס לכל פגישה, ולחוות איתו את הלחץ של בכורה, את החזרות, את הבעיות עם השחקנים. את השאלות והכעסים שעולים בעקבות המקצוע הזה שנקרא להיות מחזאי. חשוב לציין שקראתי את המחזות עליהם הוא מדבר, לפחות את המחזות שהשגתי. הוא לא תיעד יום יום אלא סיכם את האירועים המרכזיים. החלטתי לנסות גם, מה אכפת לי , אולי מישהו ירצה לקרוא את זה. והאמת, אם להודות עליה, המחשב שלי כל כך מפוזר בעשרות התחלות מחשבות ותיקיות שאם...