רועי מליח רשף

ב- 29.1 עולה המחזה החדש שלי "הלידה." בתיאטרון מיקרו. המחזה נכתב בפרגמנטים של טקסט. במקום דמויות מספרים ואותיות. המחזה מתרחש בעתיד לא ידוע ומספר על הגעתה של אישה למתקן עיבור על מנת ללדת תינוקת באמצעים מלאכותיים. כאשר נוצר סדק במימדים, נולדת  צורהבמקום תינוקת. צורתה כלואה במימד השני. עתה על האישה ללמוד לתקשר עם בתה אחרת הצורה תבכה. הבכי מייצר צליל הרסני שמרחיב את הסדק ועשוי לגרום לעולם לאבד את צורתו.  הטקסט בנוי מרפליקות קצרות מאוד. וככל שמתקדמים מתגלים עוד פרטים על העולם העתידני הזה. כתבתי את המחזה בהשראת עולמו של ריי בראדבורי (הסופר של פרנהייט 451 ו רשימות מן המאדים.) הוא לא סופר מדע בדיוני רגיל.  יש מעט מאוד מדע בסיפורים שלו. העולם העתידני נלקח כמובן מאליו והוא משאיר לקורא המון פרטים להשלים. ניסיתי להכניס את התחושה הזאת לכתיבה שלי. המחזה לא היה קל לכתיבה. הבמאי, יפים ריננברג, בניגוד לבימאים אחרים אוהב מאוד להגיב לדיאלוג. "אל תשלח לי רעיונות שלח לי סצנות"  הוא אוהב את האבסטרקט של הרעיון, את כתב החידה. לכן אני נאלץ לכתוב יצירה שאינה בהירה כדי לתת לו לפתור את החיד...

לפני כמה חודשים מצאתי ספר המאגד מכתבים של מחזאים מהמאה התשע עשרה. חלק מהמחזאים הכרתי. לכל המכתבים היה מכנה משותף - המחזאים נשאלו מה זאת מחזאות ואיך ניתן ללמד אותה. כמעט כל המכתבים נפתחו באותו משפט...      אני לא יודע בתחילת דרכי לא ידעתי כלום על מחזאות. רק בתיכון קראתי מחזות. בעיקר שייקספיר. הייתי מאוהב בנערה ממגמת תיאטרון וחשבתי שזה ירשים אותה.  זה לא הרשים אותה. לאחר ימים הבנתי שהיא לא קראה את המחזות של שייקספיר. הניסיון הראשון שלי עם מחזאות היה בבית הספר למשחק בו למדתי. הוקפתי מחזות אמריקאים, בריטיים, וישראלים. הכול מחזות ישנים, מעט מאוד חומרים חדשים. שיננתי טקסט, ניתחתי סצנות ושיחקתי אותם. חשבתי שמחזאות זה דיאלוג. כשחקן אתה רואה רק שורות. נדמה היה לי שמחזאים הם גאונים שכותבים משפטים ואיכשהו זה קורה. לא ידעתי כלום על מבנה. בסוף שנה א' חוויתי פרידה שעצבנה אותי ולראשונה התיישבתי לכתוב את מה שהפך להיות המחזה הראשון שלי. המחזה סיפר על מערכת יחסים בין מחזאי ואהבתו ואיך הוא כותב אותה ביצירתו. חברי ואני החלטנו להעלות אותו בשיעור יצירות אישיות. העבודה עליו הייתה מ...