רועי מליח רשף

(תרגום חופשי)  שום דבר אינו מקורי. גנוב מכל מקום שמהדהד מהשראה או מדליק את הדמיון שלך.  טרוף סרטים ישנים, סרטים חדשים, מוסיקה, ספרים, ציורים,  צילומים, שירים, חלומות, שיחות מקריות, ארכיטקטורה, גשרים, שלטי רחוב, עצים, עננים, גופי מים, אור וצל. בחר רק את הדברים שמהם תגנוב שמדברים ישירות לנשמה שלך. אם תעשה זאת, העבודה שלך (והגניבה) תהיה אוטנטית.  אוטנטיות היא יקרת ערך; מקוריות לא באמת קיימת.  ואל תטרח להסתיר את הגניבה שלך - תחגוג אותה  אם ככה אתה מרגיש. בכל מקרה תמיד תזכור מה אמר ז'אן לוק גודאר: " זה לא מן המקום  שלקחת - אלא לאן לקחת." ג'ים ג'רמוש

לשחקן ישנה דילמה קיומית הזהה לכל אדם, אך היא הופכת להיות מועצמת פי כמה מונים בחדר חזרות. מדוע? מכיוון שלשחקן יש דד-ליין מאוד ברור ( לצורך העניין כחודשיים זמן חזרות עד להעלאת ההצגה כדי לתת מענה לשאלה הקיומית של הדמות והשחקן כאחד "מי אני?") אם נמשיל את זה למצבו של אדם - דמו את הרגע שבו אומרים לכם יש לכם חודשיים לחיות. השחקן הנו יצור המחפש ודאות ומשמעות בחדר חזרות שבו אין אף אחד מן השתיים. דילמה קיומית זו 'חיפוש אחר משמעות וודאות' הולידה בעצם את הצורך בבמאי. בעבודתו היומיומית הבמאי, אם אכן הוא מתייחס בנאמנות לשחקניו, מתנסה גם הוא בחוסר הודאות. התחבטויותיו ועימותיו של השחקן עם שאלות שאין עליהן תשובות (מי אני, מה אני) חושפים את הבמאי לאותן שאלות עצמן, כמו גם הבמאי חייב להבין כי התנסותו של השחקן פרטית לחלוטין ואי אפשר להכירה באמת.  לשאת אי ודאות היא תנאי ראשוני במקצוע. אף שרוב האנשים נוטים לחשוב כי הבמאים מנחים את השחקנים בשיטתיות וביד בטוחה דרך שלבים מדויקים וצפויים אל עבר מטרה/הצגה ידועה מראש, אין זה המצב ברוב המקרים. מרבית הבמאים מרבים לפקפק, לאלתר ולחפש כ...