רועי מליח רשף

הנאה בחדר חזרות מבוססת על החופש לחקור. אבל אין מדובר רק בהנאה כי אם בצורך בסיסי של השחקן. איננו יודעים מאין הדמות תבקע. כל שאנו יודעים שהדמות תבקע מתוכנו, מהאלכימיה עם המחזה, מהאינסטינקטים שלנו, ואם אנו ברי מזל, מעזרתו של הבמאי. הבמאים הגדולים אוהבים שהשחקנים מפתיעים אותם. במאי טוב יאפשר לשחקן לעשות ככל העולה על רוחו ואף יעזור לו להביא את עבודת הדמות עד לידי גימור. אבל לא תמיד אנו ברי מזל בעבודה עם במאי. במאי תאטרון עלולים להיות חסרי סבלנות. הם עלולים להתקדם מהר מדי ולהעמיד את המחזה על הרגליים, לקבע מיזנסצנות, לכפות על השחקנים בחירות עוד לפני שהתבצעה חקירה של הטקסט והדמות. כמו כן, הם עלולים לבקש מהשחקנים ללמוד את הטקסט בעל פה ולהיפטר מהדפים בשלב מוקדם מדי, לדייק ולקבע, לשמור על קצב ובאופן כללי לחתור לתוצאה מוקדם מדי בתהליך. בימוי מן הסוג הזה אינו מוביל למשחק אנסמבלי אלא למשחק נשלט, לא אישי וטכני. כמו כן הוא לוקח ומעלים את האפשרות למצוא גוון אישי ופרטי לכל דמות היות והכול נשלט בצבע אחיד של קצב מהיר ומקצב אחיד. והגרוע מכל, לפי דעתי, שהוא לוקח את ההנאה מחקירה בחדר חזרות. ובשבילי זהו הד...

הסיבה שאני חוזר לשחק טמונה ברצון שלי לממש את המתודה שבה אני משתמש. כידוע אני מזה כמה שנים טובות מלמד בארץ ובחו"ל את שיטת לאבאן-יאט. (ניתוח דמויות דרך פסיכולוגיה של תנועה.) רוב הזמן אני ניזון מהתלמידים שלי כדי להבין כיצד הם מיישמים את השיטה בעבודה שלהם. לאחרונה נוצר אצלי רצון עז לעמוד מאחורי המילים שלי ולהיות התלמיד של עצמי. בהתחלה, טפחתי לעצמי על השכם ואמרתי לעצמי שאין לי צורך ליישם את השיטה כי אני יודע אותה אבל אז הבנתי שאני לא מיומן מספיק במתודה. אמנם אני שוחה בתיאוריה אבל הפרקטיקה שלי לוקה בחסר. אז ברגע שנזדמנה לי האפשרות לחזור לבמה ולשחק תפקיד שמאפשר לי לתרגל את הפרקטיקה קפצתי על המציאה. 'ג'רי' - דמות של בחור תמהוני באחד המחזות היפים של אדוארד אלבי " בבית, בגן החיות " ומתנה לכל שחקן. כשקראתי את המחזה לראשונה המשוואה של ג'רי הייתה ברורה לי (מצורפת בתמונה) המשוואה של ג'רי ה-FLOW שלו דומיננטי ניתן לראות את זה בעיקר בכמויות הטקסט המסיביות שלו ובשטף הדיבור האינסופי שלו. ה-WEIGHT שלו משני. מה שמרמז שקליטת הנתונים שלו מושפעת משמעותית בעקבות החוו...

"האבן האחרונה" – דרמת נוער מטלטלת ביקורת מאת: איטו אבירם דרמה קצבית מרגשת בביצוע שני שחקני תאטרון אורנה פורת. חובה לילדי בתי הספר בישראל. "דרמת נוער מטלטלת", כך הוגדרה השעה שאותה בילינו אני, בתי ועשרות צופים צעירים אחרים בחברתם של השחקנים נדב ניר ודורון בן דוד. אכן, יצאנו מטולטלים כדבעי. מבט בעיניהם של הצופים האחרים אישר, כי גם הם התרשמו ביותר מהדרמה. זוכרים את מקרה האבן שהושלכה מהגשר המוליך אל הישוב הערבי ג'אסר א זארקה על מכונית חולפת בכביש החוף? האבן הביאה למותו של הנהג, והמשליך היה נער ערבי. זהו, בדיוק, נושא ההצגה, שהיא מתורגמת ומתייחסת למקרה דומה שאירע בארה"ב. מה מביא שני נערים לעמוד על גשר בשעת לילה ולהתחרות ביניהם מי יצליח לפגוע באבן גדולה בשמשות מכוניות החולפות מתחתיהם? רועי רשף שתרגם וביים ניסה וגם הצליח להעביר אותנו, הצופים, אל אחורי הקלעים של הסצנה הקשה הזו. בעזרתו, ובעיקר בעזרתם של שני השחקנים המוכשרים, המוסיקה והאפקטים הקוליים ביחד עם התאורה המדויקת, אנו זוכים להציץ ברקע הגורם לבני אדם צעירים לבצע פשע שכזה. מה שמתחיל בניסיון הפחדה ש...

סרט מעניין שמצאתי על משחק וחדר חזרות. הבמאי מדבר על ההשראה שהוא מקבל מהשחקנים בחדר בחזרות. it's like a great group of of jazz musicians if one changes a little bit [...] the others immediately shift and change and go with him or her and to see it from day-to-day is very inspiring for me and exciting and there's less and less for me to do because they don't make mistakes זו כמו קבוצה של נגני ג'אז מעולים אם אחד משנה משהו בקצת, האחרים מיד משתנים והולכים איתו או איתה ולראות את זה יום אחרי יום זה מעורר השראה ומאוד מרגש. ולי נשאר פחות ופחות לעשות כי הם לא עושים טעויות. 

מה לדעתך אחת הבעיות הגדולות של לימודי משחק היום? (שאלה שנשאלתי לפני כשבוע) התשובה לטעמי קשורה למודעות של השחקן. מרבית לימודי המשחק מכוונים את השחקן להיות עסוק בעצמו ובדמות. העיסוק בעצמך משאיר אותך לבד על הבמה. אחד הפרדוקסים הגדולים במשחק הוא שעליך לשחק למען הפרטנר בעוד שאתה מתעסק בעצמך. אני מבין את השימוש ברצון ומכשול, מונולוג פנימי ואני רואה גם את האפשרויות בשימוש של פרמטרים אלה, אבל לטעמי, זהו שלב מתקדם יותר בלימודי המשחק. שחקן בתחילת דרכו עסוק בעיקר בעצמו ובמה חושבים עליו. הוא אינו פונה החוצה ושואל 'איך המשחק שלי ישנה את הסביבה שלי?' ולימודי המשחק, היום, מקדשים את כל ההתעסקות העצמית הזאת. ומה נוצר בעקבות כל ההתעסקות בעצמך? מודעות מוחלטת למעשייך ולפעולותיך. ניתן לקרוא לזה בשם = ביקורת.  אני חושב שמודעות זה דבר חשוב כאשר היא מופנית החוצה ממך. נקודת הנחה ראשונה - אנשים אשר תורמים לזולת נחשבים אנשים טובים. אנשים שמתעסקים רק בעצמם נתפסים כהפך.  כלומר לימודי המשחק צריכים להפסיק לגרום לשחקן להתעסק בעצמו בלבד. אלא בעיקר ללמד אותו להיות מעורב במה שקורה סביבו. לא בשאלו...

אחת הבעיות שלטעמי שחקנים חווים הוא חוסר בתהליך מובנה. בתי הספר בונים מערכת מסודרת אך המורים עצמם בשיעור אינם מספקים תהליך מובנה וברור של עבודה. ואז נותר השחקן האינטואיטיבי. המאפיין הגדול של השחקן האינטואיטיבי הוא הימנעות ממחשבה על התהליך. נתקלתי בשחקנים שנמנעים מלחשוב על התהליך, ויתרה מכך, חלקם אף לא מעוניינים במחשבות עליו. הם נותנים לדברים לקרות ועובדים מתוך אינטואיציה פנימית המאפשרת להם להרגיש ולהבין את הדמות ומעשיה.  אני מכיר לא מעט שחקנים כאלה וחלקם מצליחים, באמצעות אינטואיציה זו, ליצור תפקידים מעניינים ומורכבים. אך שמתי לב שיש להם קושי להחזיק תפקיד לאורך זמן ואין הוא אחיד בהופעות. כמו כן ישנו פחד לעתים להתחיל תהליך מחדש מכיוון שמה שעבד בתהליך הקודם לא בהכרח יעבוד שוב. זאת בניגוד לשחקנים אשר זיהו מתודה או תהליך מובנה בחדר החזרות.  בסדנאות של לאבאן-יאט אני מציע כלי אשר עוזר לבנות סדר בתהליך החזרות. עקרונות אשר עובדים ושפה שהופכת את את הקשר בין במאי -שחקן- קהל לברורה יותר.

Artist: Dorothée Golz בחוקי הדרמטורגיה קיימים ארבעה עקרונות בסיסיים לפעולה טקסטואלית 1. להוציא מישהו רע. 2. להוציא מישהו טוב. 3. לשכנע אדם ברעיון מסוים 4. לשכנע אדם לבצע רעיון מסוים. אני אישית מאוד מחבב את ארבעת העקרונות הללו מכיוון שהם מפשטים את הרעיון שעומד מאחורי המשחק. בספרים רבים על תיאטרון (במיוחד כאלה שנמנעים מלדבר על סטניסלבסקי ישירות) נאמר שהצגה בכללותה היא קונספט רעיוני. כלומר כל מרכיביה מעבירים רעיון מסוים - הנחת יסוד - שאותו אנו משרתים. ואין זה משנה הסגנון שבו בחרנו להעביר את הסיפור. בסופו של דבר מדובר ברעיון אחד. כדי לשחק רעיון אנו קודם כל מחויבים להגדיר אותו כרעיון חיובי. כלומר ערך חיובי שאליו אנו מתקרבים. רעיונות שליליים אינם חלקו של השחקן. פעולה הינה הגדרה למשהו אקטיבי. אני מוצא שאצל מרבית האנשים העוסקים בתאטרון יש עיסוק גדול מאוד במכשול. ומכשול הינו הגדרה שלילית. כדי לעבור מכשול עלי להיות אקטיבי. המכשול אינו משוחק לעולם אלא רק הפעולה הנדרשת לעבור אותו. כגודל המכשול כך כגודל הפעולה הנגדית. איני מתכוון לחדש כאן כלום אלא לסדר משהו שאני מרגיש הרבה פעמים כבעיה...