רועי מליח רשף

פרטים על סדנת הכתיבה המצליחה:  הסדנה שלי מתמקדת במבנה הסיפור והכלים שמרבית הכותבים בעולם משתמשים היום על מנת לפתח ולייצר סדרות, סרטים ומחזות ברמה המקצועית.  מדובר בכלים כגון: (7אבני יסוד - חולשה/ צורך, שורת רצון, יריבים, תוכנית, קרב, גילוי עצמי ואישור מחודש.) כלים אלה הופכים במהלך הסדנה לכלים שימושיים לכותב. כגון רוח רפאים, בעיה, נקודת אמצע, אסון / גילוי / מטרה פנימית // תמה.  בנוסף טכניקות לבניית סיפור כגון סוגריים/ הבטחות לקהל/ סיפור על חברה / סיפור מידע / סיפור איפיון / סיפור תוצאות השלכות. טכניקה של איך לכתוב מהאמצע. טכניקות לבניית דמותהבנה של קהל יעד וטכניקות להגדיל אותו וכיו״ב אני משתמש בדוגמאות מתסריטים ומחזות.  ישנם תרגילי כתיבה לפיתוח.  בנוסף הסדנה היא 12 מפגשים של אנשים בכל רמה ללא ניסיון ועם ניסיון. (מעט מאוד מקריאים חומרים בסדנה) כמו כן  יש 2 שיעורים אישיים איתי בהם תוכלו לפתח סיפור  עם העזרה שלי וגם להשלים חומרים במידה והפסדתם.  כמו כן במהלך הסדנה כל תלמיד מקבל ליווי אישי ממני על החומרים שלו.  עלו...

תמיד שאני כותב זה מלווה בהמון הסחות דעת.  אני בודק כל צלצול הכי קטן - סמארטפון, מיילים, פייסבוק,  וואטסאפ. עושה לי קפה, תה, כוס מים, פותח את המקרר, קורא משהו במקום לכתוב. שוב פותח את המקרר וכן הלאה.  בקיצור אני מספיק מעט זמן כתיבה ביחס לזמן שאני מקציב לכתיבה. לפעמים יש את הימים האלה שאני כותב וכותב וכותב בלי להפסיק. אבל הם נדירים, אני לא יכול לסמוך על ימים כאלה. זה כמו לסמוך על השראה. כותב מקצועי נמדד על הימים הגרועים שלו. גם אם לא בא לי לכתוב אני עדיין צריך לעשות את זה. הבוס שלי מחייב אותי. וכן, הבוס שלי זה אני. אז אתמול עשיתי ניסוי ששמו "תחת על הכיסא, ידיים על המקלדת." וזה מהלכו: המטרה שלו מאוד פשוטה  - מהרגע שאתה מניח את התחת על הכיסא ומניח את הידיים על המקלדת. אתה לא יורד משם, לא משנה מה, הידיים לא יורדות מהמקלדת.  בנוסף, כאופציה - לא מתקנים טעיות, לא לוחצים על בק ספייס, כל הזמן קדימה, קדימה, קדימה. הקצבתי לעצמי שעה וחצי. רציתי לבדוק האם אני מסוגל לכתוב שעה וחצי בלי הסחות דעת. ראשית כיביתי את הנייד ושמתי אותו רחוק ממני.   שמתי אוזניות ומוסיקה כדי...

זה קרה... פרויקט המחזאים יצא לדרך . רעיון שהתגלגל בראש ויצא מהפה במבנה של משפט הניע אנשים, קרם עור וגידים והנה יש תאריך (30 במרץ) שכרנו אולם, (צוותא 2) כתבתי מחזה בלילה אחד משוגע. עוד יומיים שכתבתי. ועכשיו אני אחרי קריאה ראשונה עם  כולם. וכך עבר עלי הלילה: או כך כתבתי את המחזה: ראשית חשבתי על הז'אנר, רשמתי בפני את הז'אנרים השונים כגון: אימה, קומדיה, רומנטיקה, מותחן, וכדומה וניסיתי להעלות רעיונות לפי כל ז'אנר. לבסוף החלטתי על אימה, קומדיה, רומנטיקה.  לאחר מכן חשבתי - מי יהיה הקהל היעד שלי? החלטתי שאני כותב לאנשים בני 20-30. אי לכך  החלטתי למצוא עלילה שתתאים לדמויות בגילאים הללו. המגבלות ריכזו אותי. המפגש הראשון עם הנושא "למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא היו בשימוש" זרק אותי מיד לכיוון של דרמה משפחתית ולא הייתי מעוניין בזה לאחר מכן התחלתי לכתוב רשימות פרמיס (פרמיס = רעיון המחזה בשורה אחת) כתבתי כמה רעיונות. אך רק אחד נגע בז'אנרים שרציתי. הוא גם היחיד שהצלחתי לפתח.  הפרמיס הנבחר: "שני רוצחים סדרתיים...