סדר עבודת הכתיבה על המחזה בפרויקט המחזאים

זה קרה...

פרויקט המחזאים יצא לדרך .

רעיון שהתגלגל בראש ויצא מהפה במבנה של משפט הניע אנשים, קרם עור וגידים והנה יש תאריך (30 במרץ) שכרנו אולם, (צוותא 2) כתבתי מחזה בלילה אחד משוגע. עוד יומיים שכתבתי. ועכשיו אני אחרי קריאה ראשונה עם  כולם.

וכך עבר עלי הלילה: או כך כתבתי את המחזה:

ראשית חשבתי על הז'אנר, רשמתי בפני את הז'אנרים השונים כגון: אימה, קומדיה, רומנטיקה, מותחן, וכדומה וניסיתי להעלות רעיונות לפי כל ז'אנר. לבסוף החלטתי על אימה, קומדיה, רומנטיקה.  לאחר מכן חשבתי - מי יהיה הקהל היעד שלי? החלטתי שאני כותב לאנשים בני 20-30. אי לכך  החלטתי למצוא עלילה שתתאים לדמויות בגילאים הללו. המגבלות ריכזו אותי. המפגש הראשון עם הנושא "למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא היו בשימוש" זרק אותי מיד לכיוון של דרמה משפחתית ולא הייתי מעוניין בזה

לאחר מכן התחלתי לכתוב רשימות פרמיס (פרמיס = רעיון המחזה בשורה אחת) כתבתי כמה רעיונות. אך רק אחד נגע בז'אנרים שרציתי. הוא גם היחיד שהצלחתי לפתח. 

הפרמיס הנבחר:

"שני רוצחים סדרתיים מגיעים למלון דרכים שכוח אל ומשחקים משחק מעוות עם החדרנית, כשהחדרנית משתגעת השניים מוצאים את עצמם נאבקים על החיים שלהם " 

(זה לא הפרמיס המלא מכיוון שאם אכתוב את הפרמיס המלא, אחשוף את הטוויסט שבסוף.)

מיד התחלתי לכתוב את כל הרעיונות שעולים לי בראש. מעין רשימה לא מאורגנת של מחשבות ורעיונות: מה יכול לקרות, מה הדמויות יעשו או מי הן. במהרה היה לי מספיק חומר כדי להתחיל לקחת החלטות.

לאחר מכן ניגשתי לבנות את הדמויות. ציירתי משולש כל דמות בפינה אחרת. והתחלתי לרשום להן חולשות ותכונות אופי ולראות שהן שונות אחת מהשנייה. וחשוב מכול החלטתי על שורות רצון. (שורות רצון אלא השורות שהדמויות יגידו בדיאלוג מה הן רוצות.) כמו כן על כל צלע של משולש רשמתי ז'אנר. כי כל מערכת יחסים רציתי שתבליט ז'אנר אחר בסיפור. (זו טכניקה מעניינת שלמדתי לאחרונה.) 

לאחר מכן בניתי את המהלך של המחזה. התחלתי בראשי פרקים. ראשית רשמתי איך מחזה נגמר ומאותו רגע ידעתי איך הוא יתחיל. בהמשך שאלתי את עצמי מה האסון הכי גדול שיכול לקרות במחזה. ואת התשובה כתבתי באמצע. בין הקטעים האלה התחלתי לכתוב איך אני מגיע לכל נקודה שכזו ובניתי מתאר צעדים. ראשי פרקים של משפט לכל מהלך של דמות. לבסוף היו לי קרוב לשלושים מהלכים. זה לא היה קל אבל אני תמיד אעדיף לכתוב מתאר צעדים ולריב איתו מאשר להתחיל לכתוב טקסט ואז לשנות מיליון ואחת דברים - הרבה יותר קל לערוך ולזרוק שמדובר רק במשפט ולא בדיאלוג. 

היות וידעתי את ההתחלה ואת הסוף המחשבה המרכזית שהעסיקה אותי היא: איך בין שתי הנקודות האלה אני מעביר את הדמויות גיהינום. מה הדברים הכי נוראיים או הזויים שאני יכול לכתוב עליהם. כל התהליך הזה לקח לי קרוב לשלוש שעות. 

לאחר מכן הגיע שלב הדיאלוג: כלל ראשון. תכתוב מההתחלה ועד הסוף כמה שיותר מהר. היות וכל האירועים כבר נכתבו כל מה שנשאר לי זה להגיע לכל אירוע. לאחר כשלוש שעות, כשבדרך לא מעט הפסקות,  סיימתי דראפט. הדראפט המלא עזר לי להבין מה קורה במחזה. במיוחד שהדמויות טיפה השתנו ממה שתכננתי (לטובה) קראתי את המחזה שוב. מתחיל לזהות את הפעולות. לראות את התפרים - הקונפליקט קופץ, כאן הוא עומד, זה קורה מהר מדי וכדומה. בנוסף התחלתי לכתוב את ה"למה" כלומר התחלתי להרחיב את הטקסטים, ונתתי לדמויות גם להסביר את המעשים שלהם. לאחר שכתוב נוסף מהתחלה ועד הסוף. השעה הייתה כבר שבע לפנות בוקר, הייתי עייף. ניסיתי לתקן עוד קצת אבל נרדמתי לקראת שמונה.

קמתי ב11 ואחרי הקפה ורחיצת הפנים התיישבתי ליד המחשב והתחלתי לקלוע צמות למחזה - כלומר התחלתי לנסות למצוא סמלים, להתחיל להבין את המהלך שכל דמות עוברת, מה המהלך הרגשי שלה, ובעצם לראות איך הז'אנרים שבחרתי משחקים פה משחק.( יוניט, אימה, יוניט, קומדיה, יוניט רומנטיקה. וכשזיהיתי הכברה של יוניטים מאותו הז'אנר מיהרתי לתקן. 

למחרת ישבתי ושכתבתי פעם אחרונה. אלה כבר היו תיקונים קטנים והזזות טקסט. למזלי כשאני עובד על מבנה אני לא צריך לשנות את כל המחזה כדי לתקן. אלא רק לדייק מהלכים וטקסט.

לאחר יומיים נכתב לו מחזה קצר בין 17  עמודים. זה היה מאתגר אבל בעיקר היה כיף!