על שייקספיר ופיראטים.

המחזות של שייקספיר היו כה מוצלחים שהרבה להקות תיאטרון רצו להשתמש בהן. מנהלי להקות היו שולחים ערב ערב להצגה אנשים. מטרתם להעתיק סצנות ולהבריח אותם מהתיאטרון. הם רשמו את מילות המחזה בשיא המהירות ואחר כך מכרו את זה. כך נוצרה לה עבודה נוספת. אנשים שנשכרו לתפוס את גנבי הסצנות. את הסצנות המוברחות היו מעתיקים לעותקים פיראטים. הדבר יצר שוק העתקות נרחב ומחזות נמכרו לכל מי שרצה לקנות. העותקים היו מלאים בשגיאות והרבה משפטים לא מקוריים נכתבו על ידי גנבי הסצנות. הגנבים ידעו קרוא וכתוב אבל לא היו משוררים כמו שייקספיר. את המחזות האלה הם היו מוכרים לכל המרבה במחיר. אבל היות והיו כל כך הרבה עותקים פיראטים שהתרוצצו בשוק' לאורך השנים ואף אחד כבר לא ידע מה הגרסה האמתית. המחיר שלהם ירד לפני בודד. בגלל המחיר הרבה אנשים הרשו לעצמם לרכוש את המחזות. וכך במשך מאות שנים אנשים המשיכו לקרוא את המחזות וגם כמובן לעלות אותם. הדבר יצר המון הצגות שייקספיריות בהן נעשו שינויים מרחיקי לכת. כמו גרסה בה רומיאו ויוליה נותרים בחיים ופשוט בורחים בסוף המחזה. או המלט מנצח והופך למלך.