28 בינואר 2021

להעתיק מעצמי את הכתיבה וקונג פו סיני

ישבתי לצפות בסרט קונג פו. אחדות הגיבורים. מצאתי סוג של נטפליקס סיני שאפשר לראות בו סרטי קונג פו בחינם. בתוכי יש כמיהה להיות כמוהם. פחות מעניין אותי הקונג פו. יותר מעניין אותי שהוא יושב ושותה תה באיזה חווה סינית והוא מבין בכל מיני דברים ולא אכפת לו ללכת מכות. אני לא רוצה ללכת מכות. זה כואב ולא תורם. אני יותר בעניין שהוא לא מרגיש מאוים מהחיים.  



אני אוהב בסרטים של הסינים שהם מקדשים את המסורת שלהם. תמיד אנשים מבחוץ מנסים לרמות, להפיל ולהרוס את התרבות הסינית.  בסוף הסיני מנצח. הוא שמר על הערכים הסינים שלו ולא התקפל. אם החרדים היו יודעים אומנות לחימה אז בטוח היינו עושים סרטי קונג פו עם חרדים. 

בבוקר ישבתי לכתוב.  כתבתי סצנה של 400 מילים. וכל הזמן שאני כותב אני מרגיש שזה לא עובד. אני רוצה להאמין שבגלל שכתבתי לא מעט בחיי, אני יכול להרשות לעצמי להיות חמור עם הכתיבה שלי. מצד שני זו גם יכולה להיות הצדקה לקול הביקורתי ואני משלה את עצמי. הכול פתוח. 

בלילה חזרתי לסטודיו שלי. רציתי לכתוב עוד. שמתי לי מוזיקה ברקע ( אני בעיקר שומע ג'אז שקט כשאני כותב) והתחלתי לכתוב. החלטתי לנסות להעתיק מעצמי. כלומר להשתמש בטכניקות שכבר השתמשתי במחזה אחר. אני מחזאי אקלקטי, אני כל הזמן מחפש סגנונות שונים וטכניקות שונות לכתוב. המחזות שלי שונים בצורתם וסגנונם. בניגוד לחנוך לוין או ברכט או שייקספיר שכתבו פחות או יותר בסגנון אחד. ניתן לראות שהם העתיקו מעצמם, במילים אחרות, חזרו על עצמם. ייתכן שעוד לא מצאתי את הסגנון שלי לחלוטין. אני עוד לומד. 

למרבה המזל, הסצנה ממש כתבה את עצמה. ברור היה לי בזמן הכתיבה שאני אוהב אותה. לקראת הסוף הרגשתי שאני דועך, אז הפסקתי. אנסה להמשיך אותה מחר. לכתוב אל תוך החושך (מבלי לדעת לאן זה הולך) זה נהדר כשאתה כותב לבד. כשאתה כותב למישהו אחר החושך מפחיד פי כמה. 

במהלך היום הייתה לי פגישה על פרויקט חדש. כאשר הוא ירקום עור וגידים, אכתוב עליו. לאחרונה אני לא משתף בכל דבר. אני מחזיק את המידע אצלי ומרגיש נעים שזה לא ידוע. סוד מן העולם ויש לו מעט שותפים. אין לי אמונות טפלות בנושא, עין הרע, נאחס או פחד. גם לא אכפת לי להגיד שאני עושה משהו ואז שהוא לא יקרה. ואני לא כותב שמתבשל משהו. לא מבין את האנשים שכותבים שהם בתחילת פרויקט. זה הכי קל להיות בתחילת פרויקט. אני כל יום יכול להגיד שאני מתחיל פרויקט. רק באחד באפריל אני כותב דברי שקר.  זו מסורת שלי לכתוב פוסט מאוד שקרי אך אמין בפייסבוק. 

בימים אלה אני פחות מוטרד אם כתבתי סצנה טובה או גרועה או אם אני מתקדם או לא. (זה בטוח מטריד אחרים שעובדים איתי) יותר מטריד אותי אם עבר יום ולא כתבתי. בגלל זה אני כותב בבלוג בנוסף לעבודה על היצירה שלי.  אני מרגיש שאני לא כותב מספיק במהלך היום שלי. 

אין תגובות: