לכו ‏להצטלם




הגעתי לקלפי. תור ממש ארוך. שמחתי שאנשים נוהרים להצביע ואז כשראיתי את הפנים הנפולות של האנשים הבנתי. התור הזה ארוך כי כל אחד גונב עוד 10 שניות להצטלם לסלפי. אחרי עשרים וחמש דקות נכנסתי. נתתי תעודת זהות הכנסתי פתק למעטפה ויצאתי החוצה. מזכירת הקלפי ההמומה שאלה "אתה לא מצטלם?"
"לא." אמרתי. וניפחתי את החזה. היא חייכה. 
יצאתי מהדלת. "לא הצטלמתי" קראתי בקול. כולם מחאו לי כפיים. נשמעו שריקות. אנשים נתנו לי תינוקות לנשק. אישה מבוגרת שראתה דבר או שניים חיבקה אותי. "אני הייתי בוחרת בך".
הלכתי משם, שמחה בליבי. ואז משום מקום קפץ בחור שמנמן ואמר" יאללה, יאללה יא צבוע! אז לא צילמת תמונה! אתה מהסוג שתכתוב פוסט ותבזבז לנו את הזמן עם המילים שלך! לך! לך!."
הוא ירק לעברי. עצרתי ברחוב והרגשתי עצב. המבוגרת ממקודם ניגשה אלי. "אל תתן לו להעציב אותך, אנשים באים רק בגלל שהם יכולים להצטלם. הם צריכים את זה, הם תכננו את זה. אנשים צריכים לצאת להצטלם." חייכתי אליה והיא הוציאה מהתיק בישקוט משמש. 
חזרתי הביתה וכתבתי פוסט. כי אני לא אתן לאנשים להפיל את רוחי. .וכך כתבתי "לכו תצטלמו! אל תחשבו מה הטעם בצילום. אל תגידו אני לא סגור על הקומפוזיציה, הצילום הולך לפח, מי בכלל יראה את הצילום? תצלמו אסטרטגית. תצלמו רגשית. תצלמו את התמונה שאתם מאמינים בה. העיקר תצלמו את עצמכם מצביעים!"
אני לא הצטלמתי רק הצבעתי אבל למדתי שיעור לאהוב את אחיי המצטלמים

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תפילת השחקן

אם החלטתם לכתוב מערכונים להלן כמה טיפים

טלוויזיה מחורבנת

סדנת כתיבה טכניקות ומבנה הסיפור.

התיאטרון שבלב

Miracolo - Piccolo theatro