סיכום אוקטובר- לסכם חודש זה לא כיף
סיכום אוקטובר
עבר כמעט חודש מאז שכתבתי:
חזרתי לשחק בהצגה המדריך לגידול ילד. ירדן גלבוע התקשרה ואמרה לי בוא. אז באתי. החזרה לעולם המשחק הייתה מעניינת. יש לי כל כך הרבה מחשבות לא מסודרות על המשמעויות של לחזור לשחק. אחרי 4 שנים שלא שיחקתי על במה. מחשבות על מערכת היחסים שלי כמחזאי אל שחקן. מחשבות על המהלך שטקסט עובר מהדף לגוף. בעיקר אני יכול לסכם שהעבודה שלי הבימתית עוברת בעיקר דרך שיטת לאבאן, התמקדות בקול ובגוף על מנת לפצח רעיון, פעולה, ותנועה. במיוחד במחזה שמורכב מרעיונות שמשלימים אחד השני לכדי סיפור. למדתי הרבה על עצמי. בתחילת הדאך שהייתי שחקן התמקדתי המון בטקסט. בפעולה ברצונות במכשול. אבל היום אני מתמקד, במבע רגשי של הרגליים, אחיזה, סאונד, קומפוזיציה, הנעת פרטנר. שליטה ברווחים של הטקסט (הנשימה) והעמקת החוסר הפיזי על מנת ליצור אנרגיה רגשית.
כתבתי מונודרמה קצרה בשם "אישה לאישה" לפרויקט מונודרמות שיעלה בנובמבר בבית רוטשילד. הכתיבה בהתחלה הייתה קשה. כי לא היה לי רעיון. בין החזרות ניסיתי לכתוב אבל המוח היה גדוש. לבסוף הצלחתי להביא את עצמי לנקודת ייאוש שבו כתבתי בלי לחשוב. את המונודרמה יביים נמרוד דנישמן ותשחק רוני גולדפיין
ב -23.10 עלה פרויקט המחזאים 15. המחזה שלי קיצור תהליכים עלה שוב בבימוי יפים ריננברג הפעם חששתי איך הוא יתקבל על ידי הקהל שלי (התל אביבי), כתבתי אחרת. ממקום אחר. צורה תיאטרלית שלא התנסיתי בה. התגובות היו טובות למחזה. אני אוהב בפרויקט המחזאים שאני יכול לעשות ניסיונות בצורות חדשות של כתיבה. הרבה דברים טובים קורים עכשיו לקבוצה שלנו המחזאים. דברים טובים שהגיעו אחרי עבודה קשה של כמעט ארבע שנים.
כתבתי חלק שלישי למחזה המחכה לאהבה. בגלל שיצא חלק שלישי טוב החלטנו להוריד את החלק השני. עכשיו אני צריך לכתוב חלק שני. מצד אחד אני רוצה לסיים את זה מצד שני אני נמנע מלזנק אל תוך המים. אבל אני אעשה את זה. כי יש דדליין.
קיבלתי הודעה שהמחזה של הקבוצה שלי המחזאים קיבל 4 מועמדויות לפרסי קיפוד הזהב. (מחזה, בימוי, שחקנית ראשית ותפאורה)
בטח קרו עוד כל מיני דברים שאני לא זוכר. לחזור לשחק מוחק את המוח, הימים שלי היו כל כך עמוסים. שהחלטתי לחוזר לכתוב בבלוג. בקטנה. קשה לסכם חודש או שבוע.
אה כן והייתה לי יום הולדת 39 - החוויה לא הייתה משהו. תמיד ביום ההולדת אני מרגיש נחיתה מוזרה. אני עדיין לא יודע לפענח למה.
עבר כמעט חודש מאז שכתבתי:
חזרתי לשחק בהצגה המדריך לגידול ילד. ירדן גלבוע התקשרה ואמרה לי בוא. אז באתי. החזרה לעולם המשחק הייתה מעניינת. יש לי כל כך הרבה מחשבות לא מסודרות על המשמעויות של לחזור לשחק. אחרי 4 שנים שלא שיחקתי על במה. מחשבות על מערכת היחסים שלי כמחזאי אל שחקן. מחשבות על המהלך שטקסט עובר מהדף לגוף. בעיקר אני יכול לסכם שהעבודה שלי הבימתית עוברת בעיקר דרך שיטת לאבאן, התמקדות בקול ובגוף על מנת לפצח רעיון, פעולה, ותנועה. במיוחד במחזה שמורכב מרעיונות שמשלימים אחד השני לכדי סיפור. למדתי הרבה על עצמי. בתחילת הדאך שהייתי שחקן התמקדתי המון בטקסט. בפעולה ברצונות במכשול. אבל היום אני מתמקד, במבע רגשי של הרגליים, אחיזה, סאונד, קומפוזיציה, הנעת פרטנר. שליטה ברווחים של הטקסט (הנשימה) והעמקת החוסר הפיזי על מנת ליצור אנרגיה רגשית.
כתבתי מונודרמה קצרה בשם "אישה לאישה" לפרויקט מונודרמות שיעלה בנובמבר בבית רוטשילד. הכתיבה בהתחלה הייתה קשה. כי לא היה לי רעיון. בין החזרות ניסיתי לכתוב אבל המוח היה גדוש. לבסוף הצלחתי להביא את עצמי לנקודת ייאוש שבו כתבתי בלי לחשוב. את המונודרמה יביים נמרוד דנישמן ותשחק רוני גולדפיין
ב -23.10 עלה פרויקט המחזאים 15. המחזה שלי קיצור תהליכים עלה שוב בבימוי יפים ריננברג הפעם חששתי איך הוא יתקבל על ידי הקהל שלי (התל אביבי), כתבתי אחרת. ממקום אחר. צורה תיאטרלית שלא התנסיתי בה. התגובות היו טובות למחזה. אני אוהב בפרויקט המחזאים שאני יכול לעשות ניסיונות בצורות חדשות של כתיבה. הרבה דברים טובים קורים עכשיו לקבוצה שלנו המחזאים. דברים טובים שהגיעו אחרי עבודה קשה של כמעט ארבע שנים.
כתבתי חלק שלישי למחזה המחכה לאהבה. בגלל שיצא חלק שלישי טוב החלטנו להוריד את החלק השני. עכשיו אני צריך לכתוב חלק שני. מצד אחד אני רוצה לסיים את זה מצד שני אני נמנע מלזנק אל תוך המים. אבל אני אעשה את זה. כי יש דדליין.
קיבלתי הודעה שהמחזה של הקבוצה שלי המחזאים קיבל 4 מועמדויות לפרסי קיפוד הזהב. (מחזה, בימוי, שחקנית ראשית ותפאורה)
בטח קרו עוד כל מיני דברים שאני לא זוכר. לחזור לשחק מוחק את המוח, הימים שלי היו כל כך עמוסים. שהחלטתי לחוזר לכתוב בבלוג. בקטנה. קשה לסכם חודש או שבוע.
אה כן והייתה לי יום הולדת 39 - החוויה לא הייתה משהו. תמיד ביום ההולדת אני מרגיש נחיתה מוזרה. אני עדיין לא יודע לפענח למה.
תגובות