9 באפריל 2014

הטכניקה להבנת המשחק הקומי.

ניגשים אלי לא מעט תלמידים בשנה האחרונה ומדברים איתי על קומדיה. הם אומרים לי שאין להם כישרון לקומדיה. נכון, יש טקסטים מצחיקים יותר ופחות אבל השחקן הקומי ייקח כל דבר ויידע לגרום לקהלו לצחוק. אבל מנין נובע הצחוק, מה גורם לו לצחוק, מה גורם לו להעריך קומדיה אחת ולבוז לקומדיה אחרת?

ראשית כל צריך להתייחס לקומדיה כאל ז'אנר. כמו כל סיפור, לקומדיה יש כללים מאוד ברורים. ושחקן שמעוניין לפתח את הצד הקומי שבו נדרש למיומנויות שיאפשרו לו לשחק את הכללים של הז'אנר.

מהו ז'אנר הקומדיה?
נתחיל מכך שיש כמה וכמה סוגים של קומדיה שכל סוג שכזה יש את הכללים של עצמו.

  • קומדיית נעורים. [אמריקן פאי]
  • קמדיית אקשן. [השוטר מבברלי הילס, נשק קטלני.]
  • קומדיית מצבים. [ חברים, סיינפלד] 
  • קומדיה בלשית [סרטי הפנתר הורוד.]
  • קומדיה רומנטית [ נדודי שינה בסיאטל, ארבע חתונות ולויה, כשהארי פגש את סאלי.]
  • קומדיה שחורה [אמריקן ביוטי]
  • פארסה [ קומדית המיטות והבגידות: מחזותיו של ריי קוני,] 
  • סאטירה [ ד"ר סטריינג' לאב]
  • פרודיה. [ האקדח מת מצחוק, אוסטין פאוורס]

לכל אחד ואחד מהז'אנרים יש כללים מעט שונים. אך לכולם יש מכנה משותף. כולם מספרים על תהליך הידרדרות של הגיבור. חשוב לציין שהקומדיה אינה היפוכה של הדרמה. אלא היפוכה של הטרגדיה. כי הרי כל מחזה או תסריט צריך גם להצחיק וגם לרגש. הרי יש דרמה קומית. (לגבי המושג מהי הדרמה על זאת ארחיב בפוסט אחר.) המינוח השגור הנ"ל בפי שחקנים ובימאים, וכותבים בא לבטא סיפור של למידה צמיחה והתגברות. אם זאת לא ניתן לומר שדמויות בסיפור קומי לא מתגברות על משהו. אי לכך יש את המשפט  "קומדיה היא מצב דרמטי יותר"

במילים אחרות:
דרמה - הגיבור מתגבר על המצב.
קומדיה - המצב מתגבר על הגיבור

מידת הענישה 
ניתן לקחת כל סצנה ולשחק אותה באופן דרמטי ובאופן קומי. זה הכל תלוי ביחס ההדרדרות ליחס ההתגברות. אם זאת  ההדרדרות של הדמות לא יכולה להיות גדולה מדי וזה עניין חשוב מאוד להבנה. דבר זה תלוי באיך אנחנו תופסים את התוצאה הסופית של התהליך. אנחנו רואים מישהו מחליק על בננה, ללא ספק תהליך משפיל. אנחנו מרגישים נעלים ואנחנו צוחקים. אם זאת אם הוא ישבור את הראש וידמם אנחנו עוברים לטרגדיה. במילים אחרות כל עוד אנחנו מבינים שהדמות לא תיענש בחומרה על טעויותיה אנחנו מרשים לעצמינו לצחוק.
לדוגמא אנחנו יודעים שדמויות מצוירות לא ימותו גם אם יירו עליהם.

רצון מינורי 
מאפיין נוסף שצריך לקחת בחשבון שמתעסקים בדמות קומית שהרצון שלה חייב להיות קטן. כלומר, הדמות בדרך כלל רוצה משהו פשוט וקטן לרוב אגואיסטי וזה מסתבך וגורם להידרדרות.
בסרט ביג לבובסקי של האחים כהן. הרצון של הדמות הראשית הוא לקבל בחזרה את השטיח שלו.

הפער
הפער הינו הרווח בין ביט אחד למשנהו. זה מתקשר כמובן לרצון המינורי של הדמות. כל תהליך הדרדרות מתחיל בפער בין המציאות לרצון. הכתיבה הקומית מייצרת פערים בין התפיסה של הדמות את עצמה לבין המציאות שרואה את האמת. ככל שהפער גדול יותר, ככל שהמעבר בין הביטים חד יותר אנו צוחקים. השחקן חושב משהו אחד וברגע השני משהו אחר. לדוגמא שחקן נכנס כולו שמח ומברך את כולם במזל טוב ומגלה שהוא בלוויה.
כשמדברים על טיימינג קומי לרוב מתכוונים ליכולת של השחקן לעבור ממצב אחד לשני במהירות גבוהה ובדיוק רב. דבר זה דורש אימון ויכולת. זו מיומנות גבוהה של קבלת המצב ותגובה מהירה למצב חדש.  

ובכן מהו אותו תהליך הידרדרות? 
כל טקסט קומי מתחלק לשלושה סוגים של הדרדרות. 
אל החיה
אל הילד 
אל המכונה. 


הדרדרות הגיבור אל החיה:
כל מה שקשור ל"יצר חייתי". אוכל, סקס, וצרכים גופניים. בדיחות גסות, וולגאריות, זעם גדול, נהימות, גניחות. זו הקומדיה הנפוצה ביותר שיש אך לא הטובה ביותר. לרוב נחשבת לבידור נמוך ולא מתוחכם. אם זאת כאשר היא משולבת אם סוגים אחרים של קומדיה היא הופכת להיות מעניינת וערכה עולה.
לדוגמא המונולוג נרות שבת מאת חנוך לוין. בכל חטיבה של טקסט,  השחקן עובר מאדם נורמטיבי אל החיה. בחטיבה הראשונה זעם ותקיפה. בחטיבה השנייה יצר מיני וכדומה. על השחקן לייצר התגברות של החיה כל שמתקדם הטקסט. במונולוג הנ"ל כל חשיפה של החיה מביכה את הגיבור והוא מיד חוזר אל האדם עד ששוב משתלטת עליו החיה. וחוזר חלילה. טעות נפוצה של שחקנים הם שהם הולכים לחיה מהר מדי. אך בכל קומדיה מה שמצחיק הוא הפער בין מה שהאיש חושב על עצמו לבין החיה שתשתלט עליו.  ככל שהגיבור תופס מעצמו כאדם תרבותי הרחוק מן החיה כך הפער גדול יותר והמהלך מהיר וחזק יותר.

הדרדרות הגיבור אל הילד:
האדם הנורמטיבי מדרדר אל הילד. הדמות מגיבה ברגשות מוגזמים מעבר לנדרש בסיטואציה הקיימת. במילים אחרות הקומדיה הרגשית. בדומה לילד שמגיב באימפולסיביות רגשית למציאות כך גם המבוגר. דמויות שמתעצבנות מהר, דמויות שבוכות, או כל הפגנת רגש הגדולה ממה שאדם נורמלי אמור להגיב. במיוחד שמדובר ברצון מינורי. אישה שבוכה ולפתע מרביצה לבן אדם זר בגלל שהיא רצתה לקנות טונה. (לצחוק בפראות מאת כריסטופר דוראנג) זו הדרדרות אל הילדה.  היא מתחילה כאישה ובמהירות היא מדרדרת אל ילדה קטנה שאינה יודעת להתמודד עם המציאות. הפער נמצא במעברים בין הרגשות. הקומדיה הילדית נפוצה מאוד. ניתן לראות אותה בכל מקום והיא פופולרית מאוד. שחקן המיישם מיומנות זו מצליח לשזור קומדיה והומור גם במחזאות דרמטית.


הדרדרות הגיבור אל המכונה:
 האדם הנורמטיבי מדרדר אל המכונה או הרובוט. ההיפוך של הקומדיה הילדותית. הגיבור מגיב כמכונה לסיטואציות הדורשות ממנו הבעה רגשית כלשהי. במילים אחרות, הוא מגיב בפחות רגש כלפי הסיטואציה. ההומור השחור, ההומור הבריטי הם דוגמאות לקומדיה מאופקת. הדמות אינה יודעת להגיב לסיטואציה ובכך המציאות לא יודעת להגיב אליה. מונוטוניות, פנים חתומות, לקוניות, הם מיומנויות של הקומדיה הזאת. זו הקומדיה הגבוהה ביותר, הקומדיה האינטלקטואלית.

קומדיות מוצלחות הם לרוב שילוב של סוגי ההדרדרות. 
מונטי פייטון- שילוב של חייתית ומכונה. 
מיסטר בין - שילוב של ילדית ומכונה 
תוכניות כגון ארץ נהדרת - הן שילוב של השלושה תלוי כמובן בדמות המגולמת. 

לא משנה מה הז׳אנר של הקומדיה - הכתיבה והמשחק ישתמשו באחד משלושת ההידרדריות או אף כולם. כל ביט (משפט) הוא נקודה שבה מתרחשת הירידה לקראת החיה, הילד או המכונה. הפער בין הביטים והחדות שבה נוצר המעבר תצחיק את הקהל.

אין תגובות: