לכתוב בעולמו של מישהו אחר -רוח הרפאים הפרטית שלי

בתקופה האליזבתנית, כולם כתבו באותה צורה, העלילה שונה, אבל צורת הכתיבה והשפה הייתה אחידה. שייקספיר היה המוצלח מכולם. בטרגדיות היווניות כולם כתבו בצורה זהה, זה היה חלק מהעניין. גם אצלנו בתקופה מסוימת, כולם כתבו בשפה מליצית -חנוך לוין, ניסים אלוני, ויעקב שבתאי ואולי עוד כמה.

בספרות המדע הבדיוני והפנטזיה יש קונבנציה. אם אתה רוצה לכתוב בז'אנרים הנ"ל אתה חייב לכתוב לפי עקרונות מסוימים, כלומר עולם חדש, שמות עם מצלול מיוחד וכדומה. ישנם סופרים שאפילו כותבים בעולמות שסופר אחר יצר.
תחשבו מה היה קורה אם אחרי שר הטבעות אנשים היו מפסיקים לכתוב על גמדים אלפים ודרקונים?

אם אתה נהנים מעולם מיוחד של סיפור אין שום סיבה להפסיק לספר מתוכו סיפורים.

בזמן האחרון אני כותב עם הרבה השראה מעולמו של חנוך לוין.
ממציא שמות מיוחדים ושם אותם בעולם שמתעסק בעניינים קיומיים. כי העולם שהוא ברא תמיד קסם לי מבחינה תיאטרונית, ובשלב מסוים הרגשתי שנגמרו שם הסיפורים.

אני לא מעוניין לחקות אותו, אבל בהרגשה חסרים לי משם עוד סיפורים. ניתן אפילו לראות את זה בתיאטרון הישראלי  - מחזות שלו שמעולם לא הועלו מוצאים את עצמם יותר ויותר על הבמה. הרי כמה אפשר שוב לראות את אורזי המזוודות?

הניסיון הזה מאפשר לי לכתוב דברים שכתיבה ריאליסטית לא אפשרה לי מעולם, והרבה זמן הסתובבתי עם תחושת אשמה שאני עושה משהו לא בסדר. שאני עושה טעות, הרבה סצנות ורעיונות לדיאלוגים ומחזות נעצרו בגלל שחששתי. פחדתי שאנשים יגידו אבל איפה הקול הייחודי שלך? היו ימים שאמרתי לעצמי – יש לי רעיון לסיפור, חבל שחנוך מת, הוא היה כותב את זה כל כך טוב. ואז יום אחד חשבתי "" אתה עושה צחוק, תכתוב את זה אתה!" והחלטתי בניגוד מוחלט לכל הרגשה שהייתה לי  לשבת ולכתוב.

לאחר זמן מסוים, אזרתי אומץ ושלחתי את המחזה לשני חברים. מאוד פחדתי מהתגובה שלהם למרות שלדעתי זה היה טוב. יום חלף והם סמסו שהם קראו. שוחחנו בטלפון -  המילה חנוך לוין עלתה כמובן אבל לא במובן רע. אמנם היה בלבול בהתחלה, הם לא רגילים שאני כותב ככה. אבל הם אמרו שזה טוב, אפילו טוב מאוד. ונתנו הערות חכמות. אני ישבתי לשכתב והכי חשוב סיימתי אותו. עכשיו המטרה הבאה להעלות אותו.

תמיד תכתבו איך שאתה רוצים, איך שמשמח אתכם, איך שמגניב אתכם.   הרי זה לא משנה אם מישהו עשה זאת לפניכם. מה  שמשנה זה המילים שאתם מחברים, זה מה שיש לכם להגיד, זה עצם זה שסיימתם מחזה. ואתם פנויים לספר את הסיפור הבא שלכם.

בסופו של דבר הקול הייחודי שלי יגיע רק אם אני אשיר כל הזמן. והיות ויש לי קול של עורב  אשיר ברשותכם על המקלדת.

להתראות רוח רפאים!

תגובות

Unknown אמר/ה…
אוהב אותך
אתה מוכשר
אבל בעיקר חבר יקר

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הטכניקה להבנת המשחק הקומי.

מוקדש לשחקן אחד

הצגות לילדים - להוציא את המבוגרים? מי צריך חרוזים? למה דרמה שאפשר להשתגע? והצגת הילדים הכי טובה שראיתי.

אם החלטתם לכתוב מערכונים להלן כמה טיפים

אל תתנו להם מונולוגים - הטעות בלימודי משחק ואיך זה קשור ל- SELF DIRECTING

תפילת השחקן