היום בו בכיתי במלך האריות - או מהו אימפקט דרמטי?
הדוגמה הקבועה שלי לתלמידים שלי לאורך השנים ואולי אחד השיעורים הגדולים שלמדתי כבמאי / שחקן היה מהסרט מלך האריות. כשמופאסה מת וסימבה מנסה להעיר אותו, אני בכיתי כמו ילד קטן. אחרי שניגבתי את הדמעות זה היכה בי. סימבה לא קיים וגם לא מופאסה. הם ציורים עם שילוב של סאונד. כלומר החיבור בין הצורה של הסצנה לסאונד של הדיאלוג ייצר אצלי אימפקט דרמטי מאוד חזק. שחקנים ובימאים הרבה פעמים מפספסים את האימפקט הדרמטי של הסיפור כאשר הם ניגשים לחדר חזרות. אבל מהו האימפקט הדרמטי?
האימפקט הדרמטי נוצר ע"י סדרה של מהלכים דרמטים שהמחזאי / התסריטאי יצקו לסיפור שלהם. אותם מהלכים דרמטים מקודדים אצלנו הצופים על ידי שנים של צריכת סיפורים בכל סוגי המדיה. החל מחלוקה למערכות, הבנת סיקוונסים, הבנה של תפקיד הדמות בסצנות וכיו"ב.
צריך לזכור שכל דמות באשר היא, נכנסת לסיפור על מנת לשמש כלי לפתיחת דיון בנוגע להשקפות עולם שונות שאותן מציע הכותב לצופה. הבמאי והשחקנים מפענחים את הכלים הללו ובונים רצף דרמטי העובד על התודעה של הצופים.
כלים דרמטים אלו נחקרו במהלך השנים והיום ניתן לומר שיש להם שמות. מהלכים פרואקטיבים של דמות פעילה וחלוקתם לשלושה שלבים (הגדרת מטרה, קונפליקט, הפרעה.) או מהלכים ריאקטיבים של דמות מגיבה (תגובה רגשית, דילמה, והחלטה.) יש כלים רבים, חלקם יסודות המתאימים לכל ז'אנר וחלקם מופרדים על ידי הגדרת הז'אנר. כמו שכותב אינו יכול להשתמש בכל הכלים על מנת לספר סיפור כך גם הבמאי / שחקן אינו יכול להשתמש בכל הכלים.
יותר ויותר אני מבין שהכלים אותם אני מלמד לא משרתים רק את הכותבים אלא את כל מי שמעוניין לספר סיפור. היוצר בוחר את התפקיד דרכו הוא מספר את הסיפור. כותב - דרך מילים ובריאת עולם. במאי – תוך פענוח, יצירת תנועה וחיבור כל האלמנטים החזותיים והקוליים על הבמה כמכלול. והשחקן כמתעל אנרגיה והנהג של זרם תנועתי + תודעתי.
עבודתי היום עם שחקנים (בעיקר כמדריך חיצוני על תסריטים ומחזות) בעיקר נופלת על מיקום הכלים במהלך העבודה שלהם. הבנת התפקיד שלהם על פי מיקום במחזה. וחיבור לויזואל + סאונד.
הרגע שבו שחקן / שחקנית מתחברים לרגשות שלהם, ללא מניפולציה פסיכולגית, גורם לי הנאה מרובה. במקום למצוא בתוכם הבנה פסיכולוגית של האירועים, ואיני מתכוון לבטל את הצורך בכך, הם מנסים נקודות מגע שונות של ויזאל וסאונד לפי הכלים וטאק! נדלק האור ונוצא חיבור תודעתי. לפתע ההצדקה מונחת מולם. במילים פשוטות הם מרמים את הגוף שלהם ובכך גורמים לתודעה שלהם להאמין בנסיבות דימיוניות ובכך גם לקהל.
תגובות