איפה הפעולה? חלק ב' (הפועל האקטיבי)
הפעולה של השחקן נמצאת בפועל שבמשפט. הלינק לפעולה הוא הפועל עצמו. כלומר אני משתמש בפעלים על מנת להבהיר את מה שאני עושה או עשיתי או אעשה.
נתחיל מהפועל הראשון.
הפועל הראשון הוא הפועל האקטיבי - הפועל הטוב מכולם. - שב. קום. לך. תביא. תעצור. פעלים בציווי -- מקדמים עלילה, הם מתעסקים בכאן ועכשיו והם נותנים לנו את המיזנסצנה שאנו כל כך כמהים לגלותה.
מחזאות טובה נמדדת לפי מספר הפעלים האקטיבים שמחזאי מצליח לדחוף לתוך הדיאלוג (שייקספיר הוא ממזר אמיתי.)
משפט ללא פועל הוא לא בהכרח משפט ללא פעולה. אם כי השחקן נדרש להגדיר פעולה. אם אין פועל במשפט על השחקן לרשום לעצמו אחת. (זוכרים את הדימוי של הדומינו?)
הפועל האקטיבי הוא פועל הדומינו הטוב מכולם - כמחזאי אני מאוד אוהב אותו --למה? דרכו אני יכול לכתוב הערות בימוי סמויות.
שימו לב למשפט הבא:
א': תסתכל עלי. תוריד את הרגליים מהשולחן בבקשה. שב כמו בן אדם. תרגיש בנוח.
זה די ברור מה קורה, נכון?
אמנם רק דמות אחת מדברת אבל הבימוי והמשחק כבר שם. לצורך העניין כשדמות אומרת "אל תצעק עלי" זה יהיה מוזר מאוד אם לפני זה מישהו ילחש אליה. אם דמות אומרת "די, די, אל תבכי."...אז -- טוב, אני חושב שזה מובן.
הדרך הטובה ביותר להתייחס לטקסט היא לסמן את הפעלים האקטיביים.
שימו לב לסצנה הבאה: (גרסה עם מעט פעלים אקטיבים.)
א: שב.
ב: תודה.
א: אתה צמא?
ב: כן.
א: מה שלומך?
ב: סביר.
הסצנה המשוכתבת עם פועל אקטיבי בכל משפט.
א: שב.
ב: תביא לי את הכיסא
א: קח תשתה.
ב: תמזוג אל תתבייש.
א: תרגיש בנוח.
ב: תפסיק לטרוח סביבי.
הסצנה השנייה עשירה יותר בפרטים. ייתכן ותרגישו שהראשונה מרגישה יותר אמינה. אבל בסצנה השניה קורה הרבה יותר היא הרבה יותר אקטיבית ועשירה בפעולות. הרבה יותר קל לראות מה צריך לעשות. כאשר בימאים ושחקנים מקבלים טקסט רזה (סצנה א') הם צריכים להפוך את הדיאלוג שלה לפעולות אקטיביות. כלומר, גם אם היינו עובדים על הסצנה הראשונה אבל מתחת לכל שורה כותבים את הסצנה השנייה היינו יכולים להעשיר אותה. ללא פעולות אקטיביות כולם מסתכנים באווירה או מצב וזה מוביל לאסון
הנה תרגיל:
לכותבים: קחו משהו שכתבתם ונסו לראות האם בכל משפט יש פועל. וכמה מתוכם פעלים אקטיבים? נסו לראות האם אתם יכולים לשכתב את הטקסט.
לבימאים ושחקנים: קחו טקסט שאתם עובדים עליו וסמנו את הפעלים האקטיבים. אם אין פעלים אקטיבים בדיאלוג רשמו מתחתם פועל אקטיבי. (מומלץ לחזור לפוסט הקודם כדי להבין את עניין האירוע הכפול. )
נתחיל מהפועל הראשון.
הפועל הראשון הוא הפועל האקטיבי - הפועל הטוב מכולם. - שב. קום. לך. תביא. תעצור. פעלים בציווי -- מקדמים עלילה, הם מתעסקים בכאן ועכשיו והם נותנים לנו את המיזנסצנה שאנו כל כך כמהים לגלותה.
מחזאות טובה נמדדת לפי מספר הפעלים האקטיבים שמחזאי מצליח לדחוף לתוך הדיאלוג (שייקספיר הוא ממזר אמיתי.)
משפט ללא פועל הוא לא בהכרח משפט ללא פעולה. אם כי השחקן נדרש להגדיר פעולה. אם אין פועל במשפט על השחקן לרשום לעצמו אחת. (זוכרים את הדימוי של הדומינו?)
הפועל האקטיבי הוא פועל הדומינו הטוב מכולם - כמחזאי אני מאוד אוהב אותו --למה? דרכו אני יכול לכתוב הערות בימוי סמויות.
שימו לב למשפט הבא:
א': תסתכל עלי. תוריד את הרגליים מהשולחן בבקשה. שב כמו בן אדם. תרגיש בנוח.
זה די ברור מה קורה, נכון?
אמנם רק דמות אחת מדברת אבל הבימוי והמשחק כבר שם. לצורך העניין כשדמות אומרת "אל תצעק עלי" זה יהיה מוזר מאוד אם לפני זה מישהו ילחש אליה. אם דמות אומרת "די, די, אל תבכי."...אז -- טוב, אני חושב שזה מובן.
הדרך הטובה ביותר להתייחס לטקסט היא לסמן את הפעלים האקטיביים.
שימו לב לסצנה הבאה: (גרסה עם מעט פעלים אקטיבים.)
א: שב.
ב: תודה.
א: אתה צמא?
ב: כן.
א: מה שלומך?
ב: סביר.
הסצנה המשוכתבת עם פועל אקטיבי בכל משפט.
א: שב.
ב: תביא לי את הכיסא
א: קח תשתה.
ב: תמזוג אל תתבייש.
א: תרגיש בנוח.
ב: תפסיק לטרוח סביבי.
הסצנה השנייה עשירה יותר בפרטים. ייתכן ותרגישו שהראשונה מרגישה יותר אמינה. אבל בסצנה השניה קורה הרבה יותר היא הרבה יותר אקטיבית ועשירה בפעולות. הרבה יותר קל לראות מה צריך לעשות. כאשר בימאים ושחקנים מקבלים טקסט רזה (סצנה א') הם צריכים להפוך את הדיאלוג שלה לפעולות אקטיביות. כלומר, גם אם היינו עובדים על הסצנה הראשונה אבל מתחת לכל שורה כותבים את הסצנה השנייה היינו יכולים להעשיר אותה. ללא פעולות אקטיביות כולם מסתכנים באווירה או מצב וזה מוביל לאסון
הנה תרגיל:
לכותבים: קחו משהו שכתבתם ונסו לראות האם בכל משפט יש פועל. וכמה מתוכם פעלים אקטיבים? נסו לראות האם אתם יכולים לשכתב את הטקסט.
לבימאים ושחקנים: קחו טקסט שאתם עובדים עליו וסמנו את הפעלים האקטיבים. אם אין פעלים אקטיבים בדיאלוג רשמו מתחתם פועל אקטיבי. (מומלץ לחזור לפוסט הקודם כדי להבין את עניין האירוע הכפול. )
תגובות