קומפוזיציה היא משמעת

בימים אלה אני עובד על מחזה. מעולם לא עבדתי ככה כל מחזה. הפעם הכול מתוכנן, כל יוניט, כל סצנה, כל מהלך, רשום. יש אאוטליין, יש טריטמנט. הדמויות משורטטות. זהו התהליך היצירתי הכי מדוייק שהייתי בו, ובמידה מסויימת הכי מפרה. 
פעם הייתי רוצה שאנשים יקראו את החומרים שלי לפני שסיימתי. הייתי צריך אישור שאני בדרך הנכונה. הפעם אני לא מוכן שאף אחד יקרא עד שאני לא מסיים. ולא את הדראפט הראשון. אלא השלישי. 
זה התכנון שלי שלושה דראפטים. דראפט רביעי זה עם שחקנים. 
אני חושב שבעברי הייתי קשור רגשית מאוד לדברים שכתבתי. וכאשר ה קורה אתה לא ממש יכול לראות את היצירה שלך מרחוק ולהיות ביקורתי. כלים וטכניקות מאפשרים לי להתרחק מהיצירה שלי. רק בלי האשליות.
אחרי שאסיים את המחזה אפרסם את התכנון. כי יותר ויותר אנשים רוצים לראות למה הכוונה בתכנון מחזה או תסריט. ואני אסיים בציטוט:
"קומפוזיציה היא משמעת. היא מכריחה אותנו לחשוב. אם אנחנו רוצים “להתחבר לרגשות שלנו.” אין בעיה - עלינו לדבר לעצמנו, והרי כולנו עושים את זה. אבל, אם אנחנו רוצים לתקשר עם מישהו, עם אדם חושב נוסף, עלינו להתחבר למחשבות שלנו. לסדר אותם, לתת להם משמעות, להשתמש בהם כדי לשכנע, להדריך, לגלות, ולפתות. הסוד הוא לכתוב הכול ואז לחתוך את החלקים המבלבלים."
ויליאם ספייר