מיומנו של מחזאי בפאניקה.
"לביים מחזה שכתבת זה כמו:1. לעוף כשאתה רוצה לישון. 2. לשחות בתוך שעון חול. 3 לחלום בזמן בישול ביצה. אבדן הזהות בין הבמאי למחזאי. סכיזופרניה. אני אחד ואני שניים. אנשים לומדים מילים שאתה כתבת, הולכים לאן שאתה מבקש. אם יש אלוהים אז הוא לפט דה בילדינג.
"לא מצליח לכתוב!!! המחזה עולה עוד שלושה שבועות!!! וחסרות לי שלוש סצנות. ובנוסף הבמאי לוחץ עלי לשכתב (הבמאי זה אני). ואני יושב מול מסך המחשב ורואה את הקו הארור הזה מהבהב לי בוורד ומרוב תסכול הכנתי מרק שעועית אדומה וזה בכלל סימן למצוקה כשאני מתחיל לבשל! (מיומנו של מחזאי בפאניקה) נ.ב. לשחקנים שלי, אנא התעלמו מהסטטוס הזה."
"סליחה אני מוחה! כבמאי לא ייתכן שתהיה כאן השפלה של אומנות הבימוי. זה שהמחזאי לא מבין את האחריות המוטלת עליו, ולא יכול לספק משהו ראוי לשחקנים, זה עוד ניחא. אבל כבמאי להתמודד עם גחמות מפגרות של מחזאי חי, להתמודד עם כתיבה בינונית עד גרועה. אל תשכח שאתה פנית אלי שאביים לך את המחזה שלהזכירך היה רק ערמה של סצנות לא קשורות. דרך אגב, מרק השעועית יצא טעים."
"טוב: ולהלן עדכונים, השעה 1:30 בלילה. שעה שאני כבר מזמן לא חלק ממנה. בניתי סקיצה לשתי סצנות מתוך השלושה. אני גמור מעייפות, שם שעון לבוקר מוקדם כדי לכתוב אותם, בכל זאת יש ראן בצהריים כדאי שיהיה משהו מודפס.
לילה טוב עם ישראל."
"אתמול בלילה ראיתי סרטים מצויירים, מחפשים את נמו, טינקרבל והאוצר האבוד, ועליסה בארץ הפלאות, קראתי את המשרתות בפעם החמישית ובנוסף סיימתי מאמר של Eugenio Barba על התאטרון העני. לאחר כל זה ישבתי לנתח את המבנה הדרמטי של כמה סצנות מתוך הסרטים המצוירים וגיליתי שהכול מבוסס על הטרגדיות. לאחר מכן הלבשתי על זה את הטקסט של המחזה שלי והופ! סצנה עלילתית מדרגה ראשונה. מה שנקרא טכניקה של "איבוד סצנה."
"התעוררתי היום בעשר בלילה. פתחתי את העיניים שלי וראיתי את הבמאי של ההצגה יושב לידי ובוכה. למה אתה בוכה? שאלתי אותו והוא ענה לי שבגלל שהמחזאי שלו ישן הוא נאלץ לכתוב את הסצנה החסרה בעצמו. התעצבנתי, מי נראה לך שאתה?! מתערב לי ביצירה! הוא הסתכל עלי ואמר לי אני זה אתה אבל אל תדאג, הסצנה חרא!!! ואז שוב התעוררתי כדי לגלות שהבמאי יושב לידי ובוהה . הכי מפחיד זה שהוא בוהה."אגדה באנגליה מספרת שהגאון שייקספיר היה רץ וקופץ עירום ב"גלוב", שיכור ומאושר, כשגילה שהוא סיים לכתוב מחזה. לרוב האיש צרח רפליקות לאוויר עד שהקיא והתעלף או עד שריצ'רד ברבג' היה לוקח אותו הביתה. לכן: לאור סיום המחזה הנוכחי, אם מישהו מכם מכיר את האיש שצילם אותי במתחם הבימה קופץ בשלוליות עם תחתונים וצורח - אנא הסר את הסרטון מיוטיוב. חצי ממלכה תמורת הסרת הסרט.
שלום מעוניין לשכור את שירותיו של במאי שיסדר את הרגעים האחרונים של ההצגה. ידייק מעברים, יסגור קיואים של מוזיקה, וייתן הערות לשחקנים. לא דרוש ניסיון קודם. בימוי זה פיקציה, תפקיד שנוצר לפני מאה שנים. בימאים הם אנשים משועממים שאוהבים לצפות באותם דברים שוב ושוב, כמו ילדים קטנים שרואים את הטלטאביז. תיקון טעות, דרוש ילד שרואה את הטלטאביז שיבוא ויסדר לי את ההצגה. מי שמכיר או יש לו אחיין בקטע שיפנה אלי. תודה
"הייתי אצל רופא, הוא התבונן ואמר "אין לך כלום". "מה לקחת?" שאלתי והוא ענה "שום דבר." אמרתי לו "אני מחזאי. אני לא יכול שלא יהיה לי כלום. עכשיו סיימתי מחזה. אני חייב שיהיה לי משהו, אני לא יכול להמשיך ככה את החיים בלי כלום." הוא קם פתח לי בזהירות את הראש, והתבונן פנימה באמצעות פנס קטן. " כמו שאמרתי אין לך כלום. הכול ריק, עכשיו לך הביתה." חזרתי הביתה ובדרך השתעלתי את הסטטוס הזה, אולי בכל זאת יש לי משהו. כולי תקווה."
תגובות