את/ה - המילה החשובה ביותר בכתיבה דרמטית.

קראתי שוב את ה'דוב' ו'הצעת נישואין' של צ'כוב.  מה שאני אוהב בצ'כוב זה השימוש האינטנסיבי שהוא עושה במילים 'את/ה ואני.' כל העוסקים בכתיבה דרמטית צריכים לשים לב לכמות הפעמים שהדמויות אומרות "את/ה" . אני חושב שאלו שתי המילים הכי חשובות בכתיבה דרמטית.  ובמחזאות יותר מכל.

לדיאלוג יש שלוש שכבות.
1. הפעולה הפיזית. (מקדמת עלילה)
2. ביקורת והצדקה ( מקדמת רגש.)
3. השקפת עולם. (מקדמת תמה וסמלים)

ביקורת והצדקה נוצרת על ידי השוואה בין ה'את/ה' ל'אני.' כאשר דמות מפנה ביקורת היא משתמשת ב'את/ה' וזה השכבה הרגשית בו השחקן ו/או הקהל חווים את האימפקט הרגשי. הפעולה הארכיטיפית של השכבה הזאת היא ל'שנות'. להצדיק את השכבה הראשונה או לנתב את הרצון של הפרטנר.

שימו לב לפעמים שאתם רבים עם הפרטנרים שלכם -  השימוש במילים את/ה  ואני מאוד נפוצים. יש מעט פעולות פיזיות בריבים והמון ביקורת. בכל נקודת משבר אנחנו מעבירים את הדיאלוג שלנו לבדיקה כיצד הגענו למשבר. היות והכתיבה הדרמטית מתעסקת בחקירה של ההתנהגות האנושית. אני מציע לכם לבדוק כמה פעמים המילה את/ה מופיעה.

על מנת להבין את השימוש במילה הזאת, ממליץ על קריאה - צ'כוב  הוא נהדר בנושא הנ"ל. או להתחיל להקשיב מתי המילה הזאת מופיעה בסרטים מחזות ובכלל בשיחות הדרמטיות שלכם. תנסו לבדוק מה קורה לכם רגשית כשאומרים לכם שאתם כאלה וכאלה.

את/ה זה הרווח בין בני האדם. זאת מילה שמחייבת פרטנרים. ולכן יש לה חשיבות בתיאטרון. תיאטרון עושים במרווחים. ברגע שאני אומר את המילה הזאת נוצר חלל ובחלל הזה נוצרת תמונה /דימיון.  לכן מונולוג שבו המילה את/ה נוכחים הוא אף פעם אינו סיפור על ה'אני' אלא דיאלוג דרמטי המתרחש כאן ועכשיו. 'אני' מחזיק אקספוזיציה, 'את/ה' מגשר בין המידע לכאן ועכשיו. הוא גשר. 

כאשר אני רוצה לפתח דמויות או מערכות יחסים בכתיבה שלי אני מזדרז לתת להן לדבר ב" אני ואת/ה."  בהתחלה הכתיבה מעט מיושנת,  כי מי מדבר ככה? אבל זה בונה מערכות יחסים עמוקות מהר מאוד. משפטים שמורכבים משניהם נותנים יותר מקום לשחקנים להביע רגש.

קחו לעצמכם כמה דקות ולכתוב דיאלוג שבנוי מ'את/ה' מול אני.


לדוגמא :
א':  אתה בא לפה טורק את הדלת, זורק את הדברים שלך כאילו אתה לא גר כאן. אני מסדר כל יום, שוטף כלים, זורק את הזבל שלך.  אתה לא לבד. אני לא משרת. אני גם חי פה. 

ב': אתה חי פה? אתה לא חי. אלה לא חיים. אתה רק עובד כל הזמן. אני לא אשם שאתה עובד מהבית, אוקי!? אני אוהב להגיע הביתה ולנוח לא ישר לעבוד. להזרק על הספה ורגע אחד לעמם את החיים האלה. לעשות מיוט לכמה דקות.  אתה מסדר, שוטף, מנקה , זאת התרפיה שלך. אני אעשה עם הזמן שלי מה שאני רוצה. 

 א' זורק עליו כרית - (פעולה פיזית.)