טלוויזיה מחורבנת




אני לרוב לא רואה בטלוויזיה, אבל חג ואני לא בבית והטלוויזיה פתוחה. אז הנה השאלה במה הטלוויזיה החליטה להלחם?בילודה? ברווקות? בחיים עצמם? רותם אבוהב צועקת שילדים זה פח. עדי אשכנזי צועקת שילדים זה גיהנום. בין לבין פרסומות לסדרה בשם חיים של אבא, שאני לא יודע מה זה אבל בפרסומת אבות ששונאים את עצמם. אחרי זה המומחים מדברים על חתונה ממבט ראשון שאלוהים יודע מה התוכנית הזאת מלמדת אותי על העולם? וכולם נראים מפונקים, או עייפים, או משלים את עצמם. 

אז מה קורה? מה זה הרעל הזה נגד החיים עצמם? ואני עוד לא מדבר על החדשות, שאחרי כמה שעות אתה משוכנע שאנחנו חיים בדיסטופיה, והכול ב hdr מוגזם ובמסך גדול. אני לא מתפלא מהסטרס של אנשים והמחשבות הקיומיות שתוקפות אותם. תפקידה של הדרמה הוא למצוא פתרונות לחיים. לא לערער עליהם. הערוצים הם כמו ילד בריון בכיתה שמורט לכולם  את העצבים. 

 אם הייתי רווק או הורה צעיר הייתי היום נכנס לפאניקה. כי לא משנה לאן אתה מסתכל אומרים לך שאתה טועה, שהחיים עצמם הם טעות, ובמבחן של הבחירות אתה נידון להיכשל. 

הדתות מלמדות אותנו שהחיים הם סבל אבל ביכולתינו להתעלות מעליהם. בטלוויזיה רואים שהחיים הם סבל ורק קושמרו מתעלה מעליהם. 

תבחרו מה שתבחרו, תהנו ממה שתהנו, תהיו רווקים, הורים, טווסים, למי אכפת, תתעלו מעל החיים, תקראו יותר ספרים, שירה, תטיילו, תכתבו, לכו לים, לכו ברחוב, תפגשו חברים. תראו הצגות סרטים וסדרות שבחרתם לעצמכם. 

רק עזבו את הערוצים האלו.

וזה רק משעתיים שהטלוויזיה הייתה פתוחה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אם החלטתם לכתוב מערכונים להלן כמה טיפים

הטכניקה להבנת המשחק הקומי.

מה אני אמור לדעת עכשיו - מלחמה על תשומת לב (2)

מלחמה על תשומת לב

כל אחד מאיתנו הוא מודל.

Blue Remembered Hills / נוף ילדות