התיאטרון שבלב
לעיתים אני כותב מחזות או מלמד משחק, בימוי וכתיבה ושואל את עצמי למה אני עושה את זה. למה אני עובד כל כך קשה לעומת הרווח שאינו גדול. למה אני משקיע בכתיבה במחזות שאולי לא יעלו על הבמה ואם יעלו לא בטוח שיגיע קהל. ואז אני נזכר בסיפור הזה:
תלמיד אחד הגיע לללמוד אצל וכטנגוב.
וכטנגוב בזמנו היה שחקן של תיאטרון האמנויות של מוסקבה ובדיוק פתח סטודיו משלו בו הוא ביים ולימד.
התלמיד פנה ואמר "וכטנגוב, אתה עובד כל כך קשה בשביל מעט מאוד רווח. צריך להיות לך תיאטרון משלך."
וכטנגוב ענה, "אתה יודע למי יש תיאטרון משלו? לאנטון צ'כוב."
"כן," אמר סטודנט, "יש לו את התיאטרון לאמנויות של מוסקבה."
"לא," אמר וכטנגוב, " הכוונה היא שלצ'כוב יש את התיאטרון שלו. תיאטרון שהוא סוחב בתוך הלב שלו. תיאטרון שרק הוא רואה."
תשובה יותר טובה מזו לא יכולתי לנסח.
תגובות