שני גדולים שמצאתי לי לחברים

אני יושב ועובד על המחזה לתיאטרון מיקרו. שאמור לביים חברי הקרוב והמוכשר יפים ריננברג.  הפעם אני חווה תהליך ארוך מהרגיל. אני נדרש ליותר מחשבה מאי פעם, אני כותב משהו שמצד אחד תכננתי ואני יודע את הסוף, מצד שני אני מרגיש שאני צריך להעזר בתת מודע שלי על מנת לכתוב. נדמה לי שהסיבה נעוצה בכך שאני כותב משהו שלא כתבתי מעולם. זהו מחזה רטרו מדע בדיוני. כלומר מושפע מתפיסת המדע הבדיוני בשנות השישים של ארצות הברית. והמקור הוא שני סיפורים קצרים של הסופר ריי ברדבורי. את הסיפורים חיברתי לכדי סיפור אחד. כך שנוצר סיפור חדש. לכן זה בהשראת הסיפורים או בהשראת כתיבתו של ריי ברדבורי. אני לא מנסה לכתוב כמו  ריי ברדבורי. אני בעיקר מדמיין כאילו הייתי תייר בעולמו. אני מנסה לייצר עולם הדומה לשלו. ריי ברדבורי לא כותב מדע בדיוני בדיוק - הוא טוען בהרצאותיו שהוא כותב פנטזיה עתידנית. בסיפוריו אין כמעט מדע יש בעיקר עולם שמתקיים רק בדמיון. לטייל בעולם של סופר זו כתיבה אחרת. אני אמנם כותב יצירה שעומדת בפני עצמה ובכלים שלי, ובשיתוף עם הבמאי יפים ריננברג. לכתוב יצירה בעולם לא שלי.
קראתי במהלך הכתיבה את הספרים "רשימות מן המאדים" ו"פרנהייט ‭451‬" ועתה אני את אסופת הסיפורים "תפוחי הזהב של השמש." ראיתי הרצאות של ריי ברדבורי על כתיבה ביו טיוב. אחת מהן השפיעה עלי עמוקות ומאוד ריגשה אותי. הזדהיתי עם הרבה מאוד דברים שהוא אמר. הוא ציין שם את ג'ורג' ברנרד שאו כאדם שהשפיע עליו. המחשבה שאני מעולם לא השקעתי זמן בכתיבתו של ברנרד שאו הכתה בי. איך מעולם לא נמשכתי לאיש הזה שהוא באמת אבן יסוד במחזאות האנגלית? מיהרתי והשגתי קובץ ממחזותיו. וגם ספר המאגד אסופת מאמרים שלו על התיאטרון. מסתבר שברנרד שאו היה גם מבקר תיאטרון וגם מחזאי. קראתי מי הוא היה ומה הוא חשב על התיאטרון. כמו תמיד הגילוי הראשון הוא ששום דבר לא השתנה. הרבה מן הבעיות של התיאטרון עדן קיימות: מקום המחזאות בתיאטרון, מה רוצה הקהל, וכדומה. לו שניתיכמה שמות נדמה היה כאילו המילים שלו נכתבו היום.  זה כמובן הרגיע אותי. מה שבאמת תפס אותי זה נפח המאמרים שלו. ביקורות התיאטרון שלו ארוכות ומעמיקות. זה תענוג.  על שאו   ביקורת שהוא גם שימש כמבקר וגם כמחזאי - אבל האיש הבין בתיאטרון ולכן הקולגות שלו  (גם שניגח בהם) אהבו וכיבדו את הביקורות שלו. כי ניתן היה להבין בהם את מהותו של התיאטרון. זה גרם לי לתהות אם גם עלי לכתוב ביקורות על התיאטרון שאני רואה. לא כמו שכתוב בעיתון אלא מחשבות עמוקות על ההחלטות שנעשו בבחירת המחזה, הדרמטורגיה שלו, הבנת הסצנות וכדומה.  קיצור מצאתי לי חבר לבלות איתו את הימים.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ניים דרופ - כשהאלים החליטו לרדת ולשחק עם בני האדם הם יצרו את הפרפורמנס.

מוקדש לשחקן אחד

אם החלטתם לכתוב מערכונים להלן כמה טיפים

נשים בצמרת (מחזה תגובה)

למה אנחנו שוכחים לשחק?

מלחמה על תשומת לב