התמנונה והצלם
א: התמנונה.
ב: זה הרג אותי.
א: הוא כל יום הולך לראות אותה.
ב: איזה סרט.
א: כל יום.
ב: הסוף הרג אותי.
א: התאהבתי בה.
ב: לגמרי.
א: אולי הסרט הכי עדין שראיתי בימי חיי.
ב: ורגיש.
א: ורגיש.
ב: הוא מדבר על זה בסרט.
א: כן?
ב: הוא אומר שבעלי חיים מלמדים אותך מהי עדינות.
א: זה יפה. אתה יודע, אני ממש רציתי להיות כמוהו. כל יום לעשות את אותו הדבר, בטבע, בשקט הזה, פשוט לצלול, פשוט לשכוח את החיים, ולייצר קשר עם משהו חייתי, פראי. כמוהו.
ב: אז למה לא?
א: מה?
ב: למה לא לעשות את זה?
א: להתנתק מהעולם?
ב: כן
א: אני לא יכול.
ב: בדיוק.
א: מה?
ב: זה מה שאני לא אוהב.
א: מה?
ב: בסרטים האלה.
א: תסביר.
ב: הוא חי בבית המדהים הזה.
א: כן.
ב: וכל יום במשך שנה הוא צולל בים.
א: כן.
ב: ממה הוא מתפרנס?
א: אני מבין.
ב: למה הם אף פעם לא אומרים לך ממה האנשים האלה מתפרנסים.
א: זה מעצבן
ב: כי אני לא יכול לעזוב הכול.
א: גם אני לא.
ב: זה הכול רמאות אחת גדולה
א: אבל זה סרט טוב.
ב: אחד הטובים.
תגובות