27 בספטמבר 2020

התמנונה והצלם

 א: התמנונה.

ב: זה הרג אותי. 

א: הוא כל יום הולך לראות אותה. 

ב: איזה סרט. 

א: כל יום. 

ב: הסוף הרג אותי. 

א: התאהבתי בה. 

ב: לגמרי. 

א: אולי הסרט הכי עדין שראיתי בימי חיי. 

ב: ורגיש. 

א: ורגיש. 

ב: הוא מדבר על זה בסרט.  

א: כן? 

ב: הוא אומר שבעלי חיים מלמדים אותך מהי עדינות. 

א: זה יפה. אתה יודע, אני ממש רציתי להיות כמוהו. כל יום לעשות את אותו הדבר, בטבע, בשקט הזה, פשוט לצלול, פשוט לשכוח את החיים, ולייצר קשר עם משהו חייתי, פראי. כמוהו.  

ב: אז למה לא?

א: מה?

ב: למה לא לעשות את זה? 

א: להתנתק מהעולם? 

ב: כן

א: אני לא יכול. 

ב: בדיוק. 

א: מה? 

ב: זה מה שאני לא אוהב.

א: מה?

ב: בסרטים האלה. 

א: תסביר.

ב: הוא חי בבית המדהים הזה. 

א: כן. 

ב: וכל יום במשך שנה הוא צולל בים. 

א: כן.

ב: ממה הוא מתפרנס?

א: אני מבין. 

ב: למה הם אף פעם לא אומרים לך ממה האנשים האלה מתפרנסים. 

א: זה מעצבן

ב: כי אני לא יכול לעזוב הכול. 

א: גם אני לא. 

ב: זה הכול רמאות אחת גדולה

א: אבל זה סרט טוב.

ב: אחד הטובים.

אין תגובות: