מלחמה על תשומת לב




אני נלחם על תשומת הלב שלי. זו מלחמה קשה. הדרך היחידה שאני מצליח לא ליפול לרשתות החברתיות היא באמצעות ניווט מחדש של תשומת הלב שלי. עיסוק. אם אני לא עסוק עם מטרה מדויקת -  כמו כתיבה, קריאה או למידה אני נופל לרשתות.

האם זה הגיוני שאפסיד לרשתות החברתיות? כמובן. אני רק בן אדם אחד ושם אצלם במשרדים, מאות מטובי המוחות שכל עבודתם, כל מחייתם היא לנתח ולייעל את הדרך בה תשומת הלב שלנו תעבור אליהם. אז אני יכול להגיד שאני יכול לשלוט בזה ולנתב את את הזמן שלי. אבל זה קרב אבוד מראש. האם עלי להתנתק לגמרי? המחשבה הזו עולה לי בראש אבל גם היא אינה מציאותית. להתנתק לגמרי זה מרד חברתי. לדרוש מהסביבה שלי לשנות הרגלים שלמים של תקשורת, זו הצהרה פומבית של העלמות. אם כן מה עלי לעשות? האמת אני לא יודע. יש ימים שאני מצליח ויש ימים שאני מפסיד בקרב. הפתרון הוא למידה. אם אני לומד,  אני מכוון מטרה. תשומת הלב שלי מלאה ואז אין לי צורך בהסחת דעת. עלי למלא את הדעת. עלי למצוא שאלה ולהיות מרוכז בה.

מה קרה השבוע? 

יום שני. 

סיימתי לכתוב שלושה מחזות לבית ליסין. המחזות מבוססים סיפורים אמיתיים של קהל. זה היה אתגר מעניין. הוא לא היה קשה. הדבר היחיד שהייתי צריך להתמודד איתו הוא עם ההרגשה שיש חוסר מורכבות טקסט. לא הרגשתי שהצלחתי להבריק. זו רק הרגשה. כי אני לא כתבתי בסגנון שלי. אז אין ביכולתי לשפוט. נראה איך זה יעבוד על במה. זה היה אתגר מעניין ומלמד. 
---

יום שלישי.

החזרות למחזה מפוטרים מתקדמות. עשינו צילומים למחזה. הסטודיו שלי הפך לאתר צילום. אני לעומת זאת, לא מוצא מספיק זמן לכתוב את המחזה.  

יום רביעי. 

בבוקר, הצלחתי לסיים סצנה. היא דרשה ממני עריכה מסיבית. יש כמה טכניקות חדשות לכתיבה שאני משתמש והופכות את הכתיבה למהנה הרבה יותר. אחת מהן היא לא לתכנן אלא לבנות מערכת של מומחיות. ספירלה. 

נסעתי עם הבת שלי ברחובות ביום כיפור. חבורות ילדים צועקים. נסענו אני ובתי והיה לנו שקט ונעים. בסוף התחת, הגב והרגליים כאבו. 

יום חמישי 

מוצאי יום כיפור  - סיימתי את המחזה מפוטרים. חגגתי עם עצמי. לא חשבתי שאני אסיים. לאחרונה אני עובד עם מודל חדש של כתיבה - אני קורא לו "כתיבה ספירלית." מה שזה אומר זה שבמקום להתרכז במרכז הסצנה ועל מה היא, אני בונה ספירלה של רעיונות ואט אט מגיע למרכז. כשאני מבין על מה אני כותב אני פשוט כותב את הסצנה במהירות כי הכול כבר מוכן. אני ארחיב את המחשבות שלי על השיטה הזאת בהמשך. היא דורשת תרגול אבל היא משתלמת בסוף. הטכניקה הזאת מאפשרת לי להגיע למקומות לא צפויים במחזה ולמהלכים לא שגרתיים.  


תגובות

Pitzik אמר/ה…
פנטסטי. מלמד ומעורר משיכה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תפילת השחקן

אם החלטתם לכתוב מערכונים להלן כמה טיפים

סדנת כתיבה טכניקות ומבנה הסיפור.

טלוויזיה מחורבנת

נלחם במחזה, מלנכוליה, שירה זה צורך, לייצר מרווח של דעיכה, ולהרדם על הספה.

ראיון על שיטת לאבאן/ יאט. 17.6.12