תהליך 20.7.2020
הבוקר התחיל עם כוס קפה (בלי סוכר, אני מנסה את זה) המשכתי להתקדם בספר מחר ניסע ללונה פארק.
לאחר מכן נסעתי לסטודיו שלי. הסטודיו בהיתי בחלל והאזנתי לסוף של הספר BIRD BY BIRD. זהו סיימתי אותו בפעם השנייה. ספר מצויין. ישר התחלתי להאזין לספר יאגו - אסטרטגיות של רוע. מאת הרולד בלום . לתדהמתי גיליתי שאותלו היה כנראה בגיל 50 ודסדמונה הייתה נערה בת 15. זה גרם לי לראות את המחזה באור שונה. בעיקר התפלאתי על עצמי כמה הייתי שבוי בתוך רעיון. אותלו ודסדמונה זוג נשוי ולכן היא צריכה להיות קרובה לגילו. התחלתי לדמיין את המחזה עם פערי הגילאים האלו. לאחר כחצי שעה הקשבה הבנתי שאני לא מבין הרבה וכדאי שאני אקרא את המחזה שוב כדי לעורר את זיכרוני.
התקשרתי לאילנה ללצ'וק, קבענו לשוחח על הטריטמנט של הילדים האבודים. תחילה היא הקשיבה למחשבות שלי. הסברתי את המקורות שהובילו אותי לכתוב את המחזה ולאחר מכן היא אמרה לי את המחשבות שלה. זה קשה לדבר על מחזה בזמן תהליך, יש בי צורך לגונן עליו ולהגיד שיהיה בסדר. אבל אני משתדל להחזיק, לנשום, ולהקשיב.
את הטריטמנט שלחתי גם לתלמידי הסדנה האחרונה שלי. לאחר השיחה עם אילנה קיבלתי הודעות מתלמידי הסדנה כל אחד ואחת אמרו דברים אחרים. בשלב זה לא כולם חזרו אלי עם תגובות. אני חושב שזה סימן טוב שכל אחד ואחת מקבלים משהו אחר. זה אומר שאין הערה גורפת. רק שחסר עוד הבנה למה הדמויות פועלות כמו שהן פועלות. מעולם לא שלחתי עבודה בתהליך לכל כך הרבה אנשים בבת אחת.
חשבתי שאני אעבוד על המחזה דמות אב אבל זה לא יצא. ואני תמיד נותר עם תחושת עצבות קלה שלא הצלחתי להגיע למה שרציתי. נשאבתי קצת לפייסבוק ולוואטסאפ. כשאתה לא עושה שום דבר משמעותי, אתה לא זוכר את מה שעשית. עצרתי וחיפשתי משהו חדש לקרוא. לא מצאתי.
בהמשך, שוחחתי בטלפון עם אנשים. ארגנתי את ההערות של כולם על המחשב. יום שני, הוא יום שאני לא יודע לעבוד בו. שמעתי את זה בספר פעם שלא כדאי להתחיל פרויקט בדצמבר, כי יש בו הרבה ימי שני. חשבתי שזה אמור להיות ימי ראשון. תחילת השבוע. אבל יתכן שאני מושפע יותר מדי מתרבויות אחרות ולכן יום שני הוא היום המקולל שלי.
לבסוף התיישבתי להמשיך לקרוא את SHOW YOUR WORK. סיימתי אותו. מצאתי את עצמי נהנה ממנו בחוויה הכוללת.
את היום שלי בסטודיו סיימתי בשיחה ארוכה על פרויקט עתידי.
בבית לא עשיתי הרבה. בעיקר הייתי אבא. בשלב מסוים מצאתי פינה של זמן, והתיישבתי לקרוא קצת מחשבות של ולטר בינימין על שוטטות מתוך הקובץ לאהוב, לשוטט, להפליג הוצאת תשע נשמות (מצורף קטע חביב עלי)
לבסוף בזמן ארגון ארוחת הערב וסידור המטבח הקשבתי לספר זן ואומנות הכתיבה של ריי ברדבורי. הוא תמיד גורם לי לרצות לשבת ולכתוב סיפורים קצרים. בהחלט אחד הסופרים האהובים עלי. אולי זה מה שאני אעשה יש לי רעיון לסיפור אימה. בשם ההפגנה.
תגובות