תהליך 21.7.2020




בקפה של הבוקר הצלחתי לגנוב כמה דפים של הספר חדר משלך

לאחר מכן. עברתי ניתוח קטן בכתף בהרדמה מקומית. הזריקה מאוד כאבה והניתוח היה קצר. השיחה של הרופאה והאחיות מעל הראש שלי התעסקה בעיקר במחסור באחיות ובתנאי עבודה. שכבתי על בטן בזמן שטיפלו לי בכתף. האף שלי היה מעוך על מיטת הניתוחים וזה בעיקר מה שהעסיק אותי.  מדי פעם שאלו אותי אם אני בסדר. יש בין רופאים לחולים מעין הומור מוזר כזה. דבש מילולי מהול בציניות וסרקזם. אולי זה בגלל שאתה חושף בפניהם את הדברים שאתה לא חושף בפני אחרים.    

כשחזרתי הביתה הייתי מטושטש. היה לי כאב ראש והרגשתי שאני נטול אנרגיה. 

שוחחתי ארוכות עם אורי אוריין. מחזאי ושחקן. הוא קרא את הילדים האבודים וסיפק לי שאלות ומחשבות. אורי ואני עובדים הרבה מאוד זמן ביחד ומדברים הרבה על מחזאות.  במעט מאוד מילים אנחנו יכולים להגיע לתובנות עמוקות. לאחר מכן שוחחנו על מחזה שהוא עובד עליו. 

הלכתי לישון. הייתי עייף מאוד. הניתוח הזה התיש אותי. כשהתעוררתי בערב הרגשתי את הכאב בכתף. והראש שלי הסתובב. לקחתי אופטלגין (זו תרופת הקסמים שלי שמעלימה כל מזור) 

חשבתי על הסיפור ההפגנה שהתחלתי לעבוד עליו אתמול בלילה לפני שהלכתי לישון. רציתי לכתוב סיפור אימה אבל הסיפור המשיך לכיוון שלא תכננתי. הייתי מופתע. החלטתי ללכת עם הגילוי הזה. אולי האימה עוד תופיע. אין לי בטחון בפרוזה כמו שיש לי בטחון במחזאות. 

החלטתי לא לנסות לעבוד היום אלא להתמסר לעייפות של הניתוח. שכבתי במיטה ארוכות ובהיתי בתקרה. הקשבתי קצת לספר של ריי ברדבורי זן ואמנות הכתיבה

הייתה לי שיחת טלפון מעניינת עם אחת התלמידות שלי על הילדים האבודים. היא הפנתה אותי לחשבון אינסטגרם שמתעד הומלסים. מצאתי את עצמי שוקע לתוך עולם ההומלסים בתל אביב. 

עשיתי טיול קטן רגלי בלילה. בטח עוד אספיק לכתוב קצת מההפגנה לפני שאלך לישון.

 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תפילת השחקן

אם החלטתם לכתוב מערכונים להלן כמה טיפים

הטכניקה להבנת המשחק הקומי.

מוקדש לשחקן אחד

טלוויזיה מחורבנת

סאבטקסט, שיעור אחרון, כתיבת עלילה, תיקונים, לא לקום עד שאתה לא מסיים