תהליך 19.7.2020
לא ישנתי כל כך טוב. קמתי וראיתי שהחלון שלי בחדר פתוח לגמרי ואני בתחתונים. שאלתי את עצמי עם השכנים הביטו בי ישן חצי עירום ואם כן מה הם חשבו.
קמתי והחלטתי לשתות קפה בלי סוכר. ישבתי וקראתי את הספר שלי SHOW YOUR WORK של אוסטין קלייטון -- אני לא כל כך נהנה ממנו אבל אסיים אותו. קראתי שני שירים של צ'רלס בוקובסקי. השיר מרצדס אדומה הצחיק אותי.
בסטודיו המשכתי לעבוד על הטריטמנט למחזה הילדים האבודים. הוא הפך היום מ-12 עמודים ל-19 עמודים. הוא מתקדם יפה. אני מקווה שהוא יהפוך לארבעים עמודים. כל יום אני אגדיל אותו. נראה לאן זה לוקח. שלחתי את הטריטמנט לקבוצה של אנשים לקריאה לראות מה התחושות שלהם מהמסמך.
ביקשו ממני לשלוח קטע כתוב קצר לתערוכת איור. החמיא לי. או אולי סתם פנו אלי, אני לא יודע. אני לא יודע אם יקרה עם זה משהו. נגלה בהמשך. שלחתי להם את הקטע בו כתבתי על מערכת היחסים שלי עם המסכה שלי. (לקריאה)
הכנתי לעצמי לאכול. התיישבתי ליד שולחן האוכל והורדתי ספר אקראי מהספריה. מחר ניסע ללונה פארק של אילנה בורנשטיין. קיבלתי את הספר הזה יחד עם כל מועמדי פרס ספיר במתנה ממפעל הפיס. קראתי את העמוד הראשון. שעה וחצי אחר כך סיימתי לקרוא חצי ספר. לפעמים יש ספרים שתופסים אותך מהעמוד הראשון. זה לחלוטין אחד הספרים האלה. אולי אספיק לסיים אותו עוד היום.
התחלתי לקבל מחשבות מהאנשים ששלחתי אליהם את הטריטמנט. הערות טובות מאוד. אני בינתיים אוסף אותם. אתה תמיד מקווה שאנשים יגידו לך שזה נהדר ומדהים. אבל זה אף פעם לא ככה. מתרגלים לזה עם הזמן. אני בעיקר אומר תודה שמישהו פינה מזמנו לקרוא לזה ולחשוב איך הוא יכול לעזור לי לקדם את זה. וכן... אני בודק כל הודעה כאילו חיי תלויים בזה.
תגובות