רועי מליח רשף

בתחילת המאה העשרים הייתה נטייה רווחת בתאטרון שמשחק הוא דבר חיצוני, מלא בעצמו, לעתים על סף השירה. גם איכות המשחק במחזאות הריאליסטית (איבסן, סטרינברג) הייתה חיצונית ומלאה גינונים ומניירות. הבעיה הלכה והעמיקה במיוחד בתאטרון העממי/בידורי של אותם הימים. צורת משחק הייתה וולגרית צעקנית וסטראוטיפית. תאטרון שבו נאמרו לא רק דברי זימה אלא גם מסרים פוליטיים נגד הממשל. תאטרון זה היה אסור ברוסיה של תחילת המאה העשרים, הצנזורה של המשטר הקומוניסטי לא אפשרה לתאטרון שכזה להתקיים. היות וצנזורה ואמנות לא הולכים ביחד סופרים ומחזאים רבים ברוסיה מצאו דרכים עקיפות להביע את עצמם ולקבל אישור מהצנזורה. השאלה המרכזית שנשאלו לגבי יצירתם היא "מה המשמעות של מה שכתבתם?" התשובה הנכונה הייתה "אין משמעות!". צ'כוב, מגדולי המחזאים כתב לחוקי הצנזורה. לא עוד אנשים מרדניים, גיבורים שנלחמים באויב אכזר, אלא אנשים שנלחמים בעצמם. פעולותיהם לכאורה נראות כחסרות משמעות. הרהורי הלב, מחשבותיו של האדם הרוסי. הצנזורה אישרה. סטניסלבסקי, במאי ושחקן, הכיר בחומר, זיהה את הפוטנציאל הגלום בו ולקח על עצמו את מלאכת הבימו...

סדנה אינה כיתת משחק או חזרה למרות שלעיתים נדמה כך. המונח סדנה workshop מתאר מקום שבו ניתן לחקור וליצור בלי דרישה לתוצאה. מטרתה היחידה של הסדנה היא לחפש אספקטים נוספים של התיאטרון החל מסגנון ועד למיצוי פוטנציאל השחקן. לכן אין שימוש בטקסט אלא אם הוא נדרש כדי לתמוך בחקירה. כמו גם נדרשת התנתקות מהצורך לתאריך יעד על מנת שלמשתתפים בסדנה יהיה את החופש לבדוק ולחקור את אותן השאלות שלרוב מושתקות בזמן חזרות. גם באופן האישי וגם באופן הממסדי הסדנה דורשת מידה מסוימת של פתיחות ויכולות קליטה של רגעים פנימיים ומתקשרים. סדנה נותנת לנו רישיון לטפח, לגלות, לנחש, לצמוח ולנסות אלטרנטיבות. יש גם סכנות בסדנה שעלינו להכיר בהן. התמכרות בלתי נגמרת, אפילו נצחית, לתהליך. דיכאונות הנובעים מחוסר אונים ומיעוט של הנחיות ומידת ריכוז מאומצת המתישה את מערכות הגוף. את יתרונות הסדנה ניתן לתמצת כך – הסדנה היא צורה של חקירה או מחקר שבה הרעיונות, התיאוריות ואפילו מסקנות נראות לעין ולאו דווקא תוצאות.

אני בוחן לבבות ויודע לעד יסורי לבטים של שחקנים היוצרים יש מאין תן לי כוח לעמוד מול ההשפלות, העלבונות המלחמות והאנטריגות קנאה, רכילות, צרות עין זלזול החברה, אדישות הקהל, טמטום הביקורת צער חברך בזמן ניצחון, שמחה לאיד בזמן מפלה והשכחה הכללית הצפוייה לך בעתיד בתמורה לעבודתך ולהישגך. עכשיו עלה לבמה!

ההצגה "חיים אחרים" בבימויו של רועי מליח רשף ובביצוע קבוצת נוער בסיכון משכונת התקוה חזרה מפסטיבל בינלאומי בוניס, פלורידה שבארה"ב. ההצגה התקבלה בכבוד רב ולאחריה הגיעו מחמאות ושבחים רבים, ואף הזמנות לפסטיבלים נוספים ברחבי העולם. בנוסף, זכתה ההפקה לפרסי הצטיינות בתחומים הבאים: פרס מצוינות בתלבושות פרס מצוינות בויזאליות פרס מצוינות במוזיקה וסאונד פרס מצוינות לאנסמבל לנוער פרס שחקנית נוער מצטיינת – שני בן שמואל מהביקורות: "גולת הכותרת של הערב היתה ההצגה של המחזה המקורי "חיים אחרים"..." "עם הומור מסוגנן ומצויין, הקבוצה סיפרה אגדה מודרנית..." פרטים על ההצגה לחצו כאן

עיבוד ובימוי: רועי רשף-מליח תנועה: עמית זמיר דרמטורגיה: גוון מורוני עיבוד בימתי לסרטו של ויטוריו דה סיקה "נס במילאנו" (Miracolo a Milano) קופרודוקציה של הסטודיו עם תיאטרון הפיקולו במילאנו, אחד התיאטראות המובילים באירופה וביה"ס למשחק פאולו גראסי. לצפייה בהצגה לחצו כאן לראשונה נפגשות במילאנו שתי קבוצות של שחקנים במסגרת קו-פרודוקציה בין הסטודיו של יורם לוינשטיין לבין תאטרון ה"פיקולו" האיטלקי במטרה להמחיז את הסרט המופתי "נס במילאנו" של ויטוריו דה סיקה מ-1951. הפער בין התרבויות ומחסום השפה רק יוצר מפגש מרתק ומאתגר עוד יותר. כמו בסרט, אנשים אינדיבידואלים הופכים לקבוצה אחת שבאמצעות שפת התיאטרון והרבה דמיון מצליחות לתקשר ולספר את סיפורו של טוטו, ילד יתום שבגיל 18 יוצא אל העיר הגדולה ובונה יחד עם חבורת קבצנים עיר פחונים במגרש נטוש. כאשר במקרה הם מגלים מאגר נפט מגיע בעל המגרש, מובי ומנסה לסלק אותם. הם יוצאים למלחמה נגדו, על ביתם ועל זכותם לחיות כבני אדם. על הבמה נאספים 11 שחקנים – חמישה ישראלים, ושישה איטלקים , אשר מספרים את הסיפור בשלוש שפות שונות, היוצרו...

תמונות מההפקה תיאטרון-מחול, סמינר הקיבוצים מחזה: רועי מליח רשף בשיתוף השחקנים בימוי: רועי מליח רשף תנועה: ענת כ"ץ עיצוב חלל ותלבושות: ארז מעין תאורה: זיו וולושין עלתה בתאריכים 08.02.10 עד 25.02.10  הסיפור מאחורי ההפקה:  החל מאוגוסט 2009 ועד פברואר 2010 מצאתי את עצמי מבלה כמעט כל שבוע, לעיתים כל יום, בבית חולים. מטייל בין המסדרונות, מרופא לרופא, מבדיקה לבדיקה, ובעיקר יושב ומחכה בתור - בוהה- בקירות, בתמונות, בברכיים שלי, בתקרה, מדי פעם בשעון שלי ולרוב באנשים סביבי; באחיות, ברופאים, במנקים, בטכנאים, חולפים מהר, רואים אותי, לא רואים אותי, נוגעים בי, מדברים, במילים, מספרים, אותיות, נתונים רפואיים, חמש, שש, שבע, שתיים עשרה , הולכים, צועדים, אנשים מדברים על אנשים אחרים.  אנשים מדברים עלי, איתי על אחרים,  כולם מדברים, מספרים סיפורים , לעצמם או אחד לשני.  ובתוך כל העיסוק הזה בחיים ובמוות, יש שגרה של בני אדם, כולם עם פני פוקר, בוהקים באור פלורסנט  לבן. מנותקים לגמרי מהעולם שבחוץ, זה מרחב עם חוקים משלו, עם מילים משלו, עם שתיקות משלו  כי הרגע שבו אדם נכנס לב...

סדנת לאבאן יאט ניתוח פיזי של הטקסט בעולם הניורולוגיה קבעו שאי אפשר לשנות מחשבה במחשבה. מחשבה אפשר לשנות באמצעות הגוף. זה היסוד עליו מושתת הסדנה.  אמנות שינוי המחשבה. למה משחק הוא לא כמו החיים עצמם? מה ההבדל בין לפעול ולשחק? איך להשתנות ולהיכנס לעומק הרגשי ולשלוט בגוף כך שנספר סיפור שלם יותר?  טקסט הוא השפה שניה שלנו. כשאנחנו נולדים אנחנו מדברים באמצעות תנועות וצלילים. הגוף מרגיש, חווה, חש, וחי. הגוף מספר את האמת עליכם - מילים יכולות לשקר.  השיח הפסיכולוגי במשחק מוגבל בידע שלנו, או של הסביבה שלכם. לכן ניתוח טקסט בצורה המוכרת (רצון פעולה מכשול) לא עובד לכולם. הגוף מגיב מהר יותר, אינטואיטיבי יותר, ניתוח הטקסט המוכר מגיע כתמיכה לגוף. אנחנו לא מדברים במילים אנחנו מדברים באמצעות הגוף והסאונד. לרגשות באומנות המשחק יש צורה ויש צלילי - הם הכלי המרכזי של השחקנים.  אין צורך להתחבר לרגשות (זה מבפנים לבחוץ)   זו שיטה פרקטית, להכיר את הכלי שאתם, את התודעה שלכם מתוך הגוף, איך מביימים את העצמי, איך מניעים קהל.  בסדנה נלמד הכרות עם מערכי הגוף ולהבין את דרך פעולתם. להבין את...