הראש שלי במקום אחר
נתתי ליפים ריננברג את המחזה לנווה יוסף. כעבור כמה ימים הוא התקשר אלי ואמר: לא הבנתי. מבחינתי זה מספיק. הוא ביים די הרבה מחזות שלי אם הוא לא הבין משהו בכתיבה שלי אז הבעיה אצלי.
שמתי את המחזה בצד ועבדתי על "יואל" כמה ימים. אחרי שסיימתי את העבודה על יואל. הרגשתי שאני מסוגל לחזור לכתוב את המחזה לפסטיבל נווה יוסף. טעיתי. לא הצלחתי להחזיר את עצמי למחזה. הרגשתי דחייה. שלושה ימים שלא כתבתי כלום. לא הצלחתי לאהוב את הרעיון שכתבתי ולא ידעתי איך לשנות אותו. יש שם משהו בבסיס הרעיון שאני אוהב. לפעמים אני צריך לכתוב משהו והראש שלי רוצה לכתוב בצורה אחרת, בטון אחר, באווירה אחרת. שלושה ימים קראתי ספרים. אם אני לא כותב אני קורא. שלחתי הודעה לבוצר ביקשתי לכתוב מחזה אחר. הוא אמר אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה רק שיהיה לארבעה שחקנים או שחקניות. התיישבתי לכתוב מהבוקר ועד אחר הצהריים. שלחתי ליפים, שלחתי למחזאים נראה מה יגידו.
בערב הלכתי לספריה והבאתי עוד ספרים. יש לי צמא לפרוזה, סיימתי לקרוא את נקודת מפנה של מלקולם גלדוול. ועכשיו אני קורא ספר של פרדריק בראון ' הפרדוקס האבוד. קובץ סיפורים של אסימוב.
ואת the force של דון וינסלו
אם לא אהיה עייף אתיישב בערב לכתוב את נוורלנד.
(הייתי עייף לא כתבתי)
תגובות