מרטין מקדונה, דמויות טיפשות, המחזה שמשתנה, אני רוצה לכתוב מחזה של ארבע שעות

בתשע בבוקר התיישבתי לכתוב. ואז לא כתבתי. אז קראתי מחזה של מרטין מקדונה 'הסגן של אינשמור'. קראתי אותו בעבר וחזרתי לקרוא כמה סצנות. כאשר אני עובד, אני עוטף את עצמי בחומרים שמתקשרים עם הפרויקט שאני עובד איתו. ככה אני לא הולך לאיבוד. ומקבל נקודות של השראה מכל מיני כיוונים. במחיוד שכתיבת דיאלוג זה סוג של אימפרוביזציה וצריך לדעת איזה מחזות לקרוא על מנת להרגיש את הטון של המחזה.  הניגון של הדמויות נכנס לי למוח. אם הייתי קורא שייקספיר, אני מניח שמחזה אחר לגמרי היה נכתב. הקריאה במחזה של מקדונה גרמה לי להבין שדמויות טיפשות מדברות לפעמים יותר מדמויות חכמות. ואם הן לא מודעות לכך שהן טפשות אז זה בכלל נפלא. הן סובלות מחוסר היכולת לעבד נתונים מורכבים. יש להן נטייה לחזור על הדברים כדי לראות שהן עצמן הבינו. הן נוטות להסביר את עצמן יותר כי הן חושבות בזמן שהן מדברות ויודעות שמי שנמצא מולן הוא גם לא העפרון הכי מחודד בקלמר. זה כיף לכתוב דמויות שיכולת ההבנה שלהן את העולם מוגבלת ולכן הן מפתחות השקפת עולם ייחודית. יש הרבה מאוד הפתעות בכתיבה הזאת.

עבדתי על נוורלנד מעשר עד שתיים וחצי ואז חזרתי הביתה. בבית קראתי מחזה ילדים מקורי. וכתבתי עליו חוות דעת.
בשעה חמש וחצי יצאתי שוב מהבית לכתוב עד השעה שמונה וחצי. סה"כ 7.5 שעות. הכתיבה הייתה מלאה במחיקות. הדמויות שלי מדברות בלי הפסקה. אבל אני בדראפט הראשון אז אני נותן להם כרגע פתחון פה. שיגידו מה שהן רוצות. ההסתכלות שלהן על העולם כל כך איומה שאני נהנה להקשיב להן. נהנה  שהן מאפשרות לי לכתוב משפטים מטומטמים. חשבתי שאני אכתוב את המחזה הזה יחסית מהר. אני תמיד חושב ככה ותמיד טועה. המחזה משתנה בלי הרף. כתבתי  שלוש או ארבע עלילות שונות. הוא כל הזמן מתפתח. והיום הפכה התמונה הראשונה למערכה שלמה. וגם סיימתי את התמונה  במקום שלא חשבתי שאסיים. היא פשוט נגמרה. כל ניסיון להמשיך אותה היה לא נכון.

אני רוצה לכתוב מחזה של שעה וחצי או מחזה של שעה ארבעים. עוד לא עשיתי את זה. המחזות שלי הם בדרך כלל כשעה ורבע. אם אני אצליח כמו שייקספיר לכתוב מחזה שעשוי להחזיק חמש מערכות ולהיות ארבע שעות אני אהיה שמח.