27.7 יומן

ברי סטון

ישנתי נורא ואיום. נרדמתי עם כאב ראש קל וקמתי בשלוש לפנות בוקר עם כאב ראש חריף. האופטלגין הציל אותי.
אני לא חובב שמספרים לי על חלומות ואני לא אוהב לשתף בחלומות שלי. חלומות הם בשבילי הקקי של המוח. ואני לא נוטה לשתף ביציאות שלי. הפעם חלמתי את אותו חלום כבר בפעם השלישית. זה אירוע חריג. בחלום אני ממהר, לבוש תחתונים במסדרון של תיאטרון ענק. חומק מאנשים עד שאני מגיע לחדר הלבשה. בעודי מתלבש, כדי לשחק את המלט, נופלת עלי התובנה שלא עברתי על הטקסט ואני לא זוכר את השורות. התחושה של חוסר המקצועיות והטפשות הכו בי.
למזלי, אני מבחין שאני בחלום ועצרתי אותו. נכנסתי לבלק - חלום שחור.
נמאס לי ממש מהחלום הזה. הוא רודף אותי.

בבוקר התחלתי לקרוא את הספר writing into the dark ספר מעט אגרסיבי אבל מעניין. הספר דוחה את השימוש בתכנון. אני בטח אכתוב ארוכות על החוויה שלי לשחרר את עצמי מהדרמטורגיה והתכנון המקדים. ספרות ומחזאות זה לא אותו הדבר. אני בונה הקשרים בתהליך כדי לחבר טכניקות.

תכלס חיכיתי כל היום לטכנאי שלא הגיע. בזמן הזה הייתה לי ישיבת עבודה בזום.

התיישבתי על תרגום המחזה "הבמאי העוזרת וזאת עם הפלפל." שתרגם ירון רגב. סימנתי בעט אדום משפטים שצריך לחדד. די נהניתי מהחוויה.

אולי בלילה עוד אספיק לכתוב איזה מאה מילים מהסיפור המלין.

** יש הצלחתי לכתוב 317 מילים להמלין. כל יום מינימום  200 מילים.