1.8

שבת 1.8 

קמתי באחד עשרה וחצי. שמחתי. פחדתי שאקום בשתיים וכל היום והלילה שלי יתחלפו. את כל היום שלי ביליתי בסלון בשקט בקריאה של הספר של קינג. אני אך פעם לא יודע מה אני חושב על הכתיבה שלו מצד אחד הוא סוחף אותי מצד שני הוא מתיש אותי. מצד אחד אני מת שהספר יגמר מצד שני אני שקוע בו. האיש הזה שכותב כל כך הרבה בלי מעצורים, אי אפשר שלא להשתהות מול היכולת הזאת. 

קיבלתי פידבק על המלין. שזה מרגיש כמו טריטמנט ולא סיפור. הסכמתי עם זה. התחלתי לחשוב על הקול הפרטי שלי, מהו, ממה הוא בנוי. ואמרתי תתחיל לכתוב את המלין מהתחלה (מוזר שקוראים לזה המלין, זה אמנם קשור לחלילן מהמלין אבל ממש בעקיפין.) 

בערב התיישבתי מול המחשב והתחלתי להקליד. והנה הסיפור יוצא ממני כמו שאני רוצה שהוא ייצא. בלי שאלות למה אני כותב או מה הטעם. אלא פשוט מוציא את הסיפור הזה ממני. במילים שלי, במבנה המשפטים שלי. עלי ללמוד ליהנות מזה ובינתיים אני נהנה מזה. כשאגיע לעשרים אלף מילים אחווה שם משבר. המטרה שלי להגיע לעשרים אלף מילים ולעבור את המשבר. אני פעם אחת בחיים שלי צריך לכתוב ספר מההתחלה ועד הסוף. להגיע לחמישים, שישים אלף מילים. יתפרסם, לא יתפרסם, זה כבר לא העניין. חמישה אנשים יקראו אותו, גם טוב לי. אני חייב את זה לעצמי. כדי להגיד לעצמי עשית את זה. 

מה יקרה אחר כך מי יודע. הלוואי ואצליח לסיים אותו עד אוקטובר. 

בהצלחה לי.