קצת על פינטר/ קצת על שרה רוהל

הייתי בהצגה אפר ועפר של הרולד פינטר שביים עטר פז. כשהוא אמר לי שהוא עומד לביים את המחזה הנ"ל אמרתי לו "יש הרבה בעיות במחזה הזה. אתה תצטרך לתת עליהן תשובות. הבעיה המרכזית...  לא קורה בו כלום."

הרולד פינטר

כשאני נכנס להצגה של פינטר, אני מכין את עצמי למאמץ. פינטר הוא מסוג המחזאים שאני אוהב לקרוא. אבל מתקשה לראות. הוא מסוג המחזאים שגרמו לי להבין שאני יכול לעשות מה שאני רוצה מבחינת כתיבה, הוא לימד אותי מקצב, הוא היה השראה להרבה מחזאים אחרים אני אוהב. רק מחזה אחד שלו אהבתי "one for the road"  ראיתי אותו בכיכובו (בדי וי וי די). במהלך ההצגה פינטר בורא עולם באמצעות טקסט רודף ולינארי. הוא משתמש במנגנון הזיכרון על מנת לייצר קונפליקט בין הדמויות. מי זוכר מה. הדמוית כמעט לא קיימות בהווה. פינטר הוא אמן במקצב. ואני חושב שעובדים על מחזה שלו צריך קודם כל להלחין את המחזה כך שהוא משתנה ומתפתח מבחינת הקצב. זהו ריקוד של מילים על הבמה. ולא שיחה. לזכות ההפקה אני אגיד שהם עמדו באומץ מול החומר. בלי התנצלות. פינטר בשבילי הוא יותר חומר לימודי בעולם המחזאות מאשר חומר שממנו בנויות הצגות היום.

שרה רוהל

שעה לאחר מכן הלכתי להצגה 'הבית הנקי' מאת שרה רוהל בבימויה של עדי גורל שהייתי מעורב בה. אני מאוד אוהב את המחזה הזה. כפי שכבר ציינתי כמה פעמים. ומאוד נהניתי מתגובות הקהל, אנשים מאוד נהנים. העבודה של כל היוצרים והשחקניות התגבשו לכדי הצגה מלאה בתיאטרליות, חמלה, פחד, ובעיקר כאוס חוויתי שמספר סיפור מלא. שרה רוהל מצליחה בכתיבה שלה לשבור את המחזה הבנוי היטב ולהחזיר את המבנה השבור והאסוציטיבי לבמה. בדומה לשייקספיר מצליחה רוהל לבנות רשת אירועים שמתחברים לסיפור אחד.