היום בו העמדתי פנים שאני חתול, המורה והשביל.
לא עשיתי היום כלום. בטלה, בטלה, בטלה. לא יצאתי מהבית. שיחקתי בסוני פליי סטיישן כמה שעות במשחק GOD OF WAR ישנתי שנ"צ ממש ארוכה. אכלתי קצת, ובעיקר התעסקתי בלא כלום. לא קראתי, לא כתבתי, לסיכום - נרקבתי.
לקח לי זמן ללמוד להרקב, לנבול, להמעך, להתפורר. אני אדם שמשתדל להיות עסוק כל הזמן ובשבילי ריקבון אמיתי, בטלנות מוחלטת ונטולת עניין - היא חופשה מעצמי. היא גם מאוד זולה. חופשות בחו"ל או ללכת לים זאת עבודה. ההכנות, ההרשה שאני צריך להנות. כאשר אני נזרק כמו שקית אשפה בבית, אין לי ציפיות להנאה, אין לי ציפיות כלל - זאת מנוחה מהישגיות, זו מנוחה מהגדרה. אני מעמיד פנים שאני חתול. אני כמו עץ שמשיל את העלים בחורף רק כדי להצמיח אותם שוב. ולא צריך להעביר עונה. זה מוריד לחץ מפשיר את קרחוני הסטרס. אבל... בתנאי שאני מקבל על עצמי להיות ככה. מקדש את הלוזר. לא מתבאס שאני לא עושה משהו אחר.
לימדתי את עצמי משמעת, לימדתי את עצמי לעבוד ולשבת על התחת. עכשיו אני מלמד את עצמי להתבטל, להסריח, להבאיש ולהגיד לא קרה היום כלום. זה זן. אני מסוגל להחזיק ככה שלושה ימים לא יותר. אחרת אני מתחרפן. ללכת ברחוב סתם, לשכב על הספה ולבהות, להרדם על הרצפה, יש אנשים שיגידו "הי זה מה שאני עושה כל יום." בשביל אדם כמוני - זאת מדיטציה קיומית. זה להשאר במצב שממנו אני הכי מפחד. זאת גמילה מהצורך להתקדם. להנות מאי עשיה. לפעמים אני עושה מדיטציות. עשיתי מיינדפולנס, עשיתי טרנסדנטלית, היום אני בעיקר מתייחס למשפט - לישון כמו כלב, לצעוד כמו צב, לאכול כמו ציפור - זאת המדיטציה שלי והיא צריכה יום שלם ופעם בכמה זמן.
קיבלתי היום מאגודת הסטודנטים של סמינר הקיבוצים תואר "מרצה מעורר השראה" זה מאוד שימח אותי. כמורה הבנתי שאני יכול להעניק שני דברים - כוח להתחיל לנוע על השביל. ודבר שני, (קצת קשה לי להסביר אותו.) אלו סיפורים. הרבה מהסיפורים שלי לא מובנים. אבל סיפורים, מחשבות ומשפטים, נכנסים לתודעה. ואז כשתלמידים יצעדו בשביל ויקפוץ מולם אתגר הם יזכרו בסיפור, או במחשבה או במשפט וזה ייתן להם הרגשה שזאת לא הפעם הראשונה, שהם יכולים לעבור את המכשול. להעניק לתלמידים כלים לשביל, כלים שהם לא יודעים שהם ישתמשו בהם זה לפעמים הקושי הגדול ביותר שלי. כי הרבה מאוד תלמידים רוצים משהו עכשיו. קונקרטי או פרקטי. אבל אני מאסף. אני מלמד את הסיפור של כל כלי. וכך התלמיד שיוצא אל השביל מוכן ללמוד על בשרו. אין לו את הפתרון רק סיפור שיהפוך את הכלי לשלו.
תגובות