מה זה מחזאי אינדי?

היות והייתי בטיול משפחתי כל היום אין לי מה לכתוב על התהליך שלי. אז אני אנצל את הפוסט הזה כדי לדבר על מחזאי אינדי. המילה אינדי היא קיצור של אינדיפנדנט. בעברית עצמאי. מושג שהפך להיות נפוץ עם פרוץ האינטרנט לחיינו. מוסיקאים וסופרים ניצלו את היכולת לקדם את עצמם בדרכים עצמאיות ולשלוט בקריירה שלהם בדרכם. בתיאטרון המושג הזה פחות נפוץ. הוא קיים אך לא לחלוטין בהיר. המילה פרינג' השתרשה לנו בתרבות. אני אוהב את המילה אינדי. (גם בגלל שזה דומה לאינדיאני) פרינג' בעיני יותר קשור לתוכן ואני חושב שרוב האנשים מקשרים פרינג' לתוכן אקספרימנטלי. אינדי קשור בעיני לפעולה. הבעיה בהגדרות עולה שאני מחליט להעלות מחזה בידורי או ריאליסטי בכוחות עצמי. 
 
אבל רגע, אני רוצה להתעסק במחזאות אינדי. בצעירותי חונכתי שאתה נחשב איש תיאטרון אם אתה מגיע לתיאטרון הרפרטוארי. זו הכתובת, זו השאיפה. ואם אתה לא שם אז אתה לא קיים. זה נכון גם לחינוך שקיבלתי כשחקן. חינוך שהסב לי המון תסכול. כשהייתי ברפרטוארי לזמן קצר כשחקן הבנתי שלא הגעתי לנחלה. וגם שלא כולם בעיני היו טובי השחקנים. אלא היו גם שחקנים בינוניים ומטה שהגיעו למעמד הזה. אז הבועה התנפצה די מהר. 

בתחילת דרכי כמחזאי ניסיתי לכוון את עצמי לכתוב לרפרטוארי אבל נכשלתי. זה מיתוס שהייתי צריך להתנתק ממנו. מה זה אומר לכתוב לרפרטוארי?  קראתי מחזות כמו משוגע, אולי אני צריך לכתוב כמו צ'כוב? או אולי כמו ההצגה האחרונה שראיתי בתיאטרון? הנושאים של הרפרטוארי לא עניינו אותי. רציתי לכתוב מה שבא לי. ואם הרפרטוארי ירצה הוא יודע איפה למצוא אותי. היום אני כותב מה שאני רוצה וחלק מהרעיונות יש לי מיועדים לרפרטוארי. כי הם מתאימים לא כי אני התאמתי אותם. כמחזאי אינדי המחזות שלי מסתובבים בכל מיני מקומות ועולים בכל מיני צורות. והאמת, אני לא רוצה להיות מחזאי שכותב בצורה מסוימת. אני רוצה לכתוב בצורות שונות, בז'אנרים שונים, באיזה נושאים שבא לי. חלק יתאימו לרפרטוארי, חלק יתאימו לפרינג', חלק יתאימו לבני נוער וחלק למבוגרים, וחלק לא יתאימו לאף אחד. שיהיה. מבחינה כלכלית אני אשמח שמחזה שלי יעלה בתיאטרון הרפרטוארי, אבל מבחינה אומנותית אני יכול לכתוב רק את מה שאני רוצה לספר. 
רוב התיאטראות לא העלו מחזה שכתבתי. תיאטרון מיקרו העלה שני מחזות שלי. תיאטרון גשר העלה הפקה קטנה של מחזה שנכתב לבקשתם וגם תיאטרון אורנה פורת לילדים שהעלה עיבוד שעשיתי לבקשתם. בבית ליסין העלו קריאה מבויימת של מחזה שכתבתי. רוב ממחזותיי עלו בהפקה עצמאית. והרבה מאוד מחזות עולים במגמות תיאטרון. אז מה בעצם מגדיר אותי כמחזאי? אני חושב שדבר אחד  - הכתיבה. אני כותב מחזות. ואני כותב כל הזמן מחזות. יש משפט שאומר "כותב הוא אדם שכותב, מחבר הוא אדם שכתב." במילים אחרות, מחזאי הוא אדם שכתב מחזות. אני משתדל להיות כותב ולא מחזאי. אני נהנה מהיותי מחזאי אבל עבודתי היא לכתוב. את התואר מחזאי קיבלתי עבור המחזות שכתבתי. אבל הכותב שאני, כותב את המחזות הבאים. 

אני גם דואג שהמחזות שלי יהיו נגישים במרחב. אנשים כותבים מחזות ומשאירים אותם נסתרים מקוראים. הם מחפשים רק מקום להעלות את המחזות. ועד שהמחזה לא עולה הוא נשאר במגירה. אני לא מבין את זה. כתבתם יצירה תנו לה לחיות. תנו לאנשים ליהנות ממנה. יבוא יום והיא תעלה. יש הרבה מחזאים שכמעט אי אפשר להגיע למחזות שלהם. שלא לדבר על חומרים חדשים.

 מחזאי אינדי. זה מחזאי שכותב ואנשים יכולים לקרוא את המחזות שלו, לדבר איתו על המחזות שלו. הוא מוכר את המחזות שלו למי שירצה ולא מתחייב לשום צורה או הגדרה. יש הרבה מאוד מיתוסים במחזאות. רוב האנשים שהם מחזאים ומחזאיות פשוט כותבים מחזות לקולות קוראים, הם שולחים לתיאטראות, לבתי ספר ואם מחזה לא נמכר או נבחר הם עוברים לדבר הבא, או עושים את זה בעצמם. לחכות שמחזה שלך יבחר, לתקן אותו שוב שוב, עשוי להתגלות כאסון. ראיתי אנשים שמסתובבים עם המחזה הראשון שלהם כבר כמה שנים, לא מוכנים לוותר עד שהוא יעלה. זה חבל. 

אז מה זה מחזאי אינדי? מחזאי שמרוויח את לחמו מהיצירה שלו. אבל לחמו לא מכתיב לו את סוג היצירה. 


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ניים דרופ - כשהאלים החליטו לרדת ולשחק עם בני האדם הם יצרו את הפרפורמנס.

מוקדש לשחקן אחד

אם החלטתם לכתוב מערכונים להלן כמה טיפים

נשים בצמרת (מחזה תגובה)

למה אנחנו שוכחים לשחק?

מלחמה על תשומת לב