3.8
החלטה משמעותית בכתיבה וגבולות ברורים
בוקר. ישבתי לקרוא. התעמקתי בחמשת החוקים של היינליין.
קפצתי לבקר את נועה שכטר וישבנו לפטפט על מחזאות כתיבה ושטויות.
חזרתי הביתה. הגיעו מתקיני הסורגים. עכשיו האמבטיה נראית כמו כלא. הייתה לנו פריצה לפני הרבה מאוד זמן, החלטנו שנסגור את החלון עם סורגים. דחיתי את זה קרוב לשנה. והנה היום הורדתי את זה מהרשימה. סיבה אמיתית לחגיגה.
לאחר מכן פגישת עבודה בזום וסידורים. מיילים הודעות. יום שני הוא בדרך כלל יום כזה.
הקשבתי להרצאה של סטיבן קינג מלפני כמה שנים. הוא לא אומר הרבה והוא אומר הכל.
לקחתי החלטה לגבי המחזה המאהבת של מר עכבר. הגרסה הארוכה שלו נכתבה ב-2018 מאז שמתי אותו בצד לשכתוב. ניסיתי לתקן את המחזה כמה פעמים ולא הצלחתי. אנשים קראו אותו וקיבלתי עליו הערות, רובן די דומות. ועדיין לא הבאתי אותו לידי שכתוב. כתבתי מחברות על גבי מחברות על איך אני הולך לכתוב את המחזה הזה מחדש. והנה היום חשבתי על עקרון מס 3# לא לשכתב. ועקרון 4# תוציא את היצירה החוצה. והבנתי שזה מה שעלי לעשות. היום הגעתי למסקנה שזה המחזה לטוב ולרע. אז נכון הוא לא מדהים והוא לא יצירת מופת אבל הוא ראוי ואותי הוא מצחיק ועלי לתת לו לצאת. ואם מישהו ירצה להעלות אותו אז בכיף. בשביל להוציא את המחזה החוצה צריך לעשות הגהה ולתקן שגיאות. אז התיישבתי עם עותק של המחזה והתחלתי לסמן תיקונים. ותוך כדי חידדתי משפטים והרחבתי מהלכים, וקיצרתי טקסט שלא צריך. אני לא משכתב אני מתקן. ויש הבדל. כי שניסיתי לשכתב לא הצלחתי אבל עכשיו אני מתקן כדי להוציא אותו החוצה. תיקון זה לא שכתוב!
כך עבדתי על המחזה כשעה וסיימתי לתקן חצי ממנו. חזרתי לקרוא ונרדמתי על הכורסא. קמתי לאחר זמן מה עם כאב חד באזור העין. מסתבר שנרדמתי שעון על היד שלי וארובת העין שלי נמחצה על אחד מפרקי אצבעותיי. זה היה כאב לא נעים בכלל.
פרסמתי פוסט בפייסבוק - בקשה שיפסיקו לבקש ממני לקרוא בחינם. נשמתי עמוק כי ידעתי שזה יפגע באנשים. כל שבוע אני מקבל המון בקשות לקרוא וחלק גדול מהן לא בתשלום. הגעתי לנקודת קיצון. יש רגעים שבו אתה צריך לשים גבולות והבנתי אנשים לא מבקשים לנצל אותי זה פשוט לא ברור להם שזאת העבודה שלי. והגבולות לא ברורים. אני מקווה שהם ברורים עכשיו.
בערב שוחחתי עם תלמידה שלי, זו ששוחחתי איתה יום קודם לכן על פספוס הסוף. היא שלחה לי תמונה של פינת העבודה החדשה שלה והיא תלתה את חמשת החוקים של רוברט היינלין מעל המחשב. לראות תמונה מוחשית למשהו שאמרתי ממלא אותי כמורה ואדם.
את המאוחר שלי שוחחתי עם קולגות בטלפון. ואת הלילה אסיים בשטיפת כלים
לפני שהלכתי לישון כתבתי כ200 מילים בהמלין.
תגובות