לשקוע לתוך עצמי.
יום שבת.
חלמתי שאני מרגל במדינה ערבית. ואני סגור בדירה שלי עם המשפחה. ולא הבנתי למה אני מרגל ולא הבנתי מה המשימה שלי. ויותר מזה הייתי מצוברח בחלום כי אני לא יודע ערבית. אני חולם את החלום הזה כל פעם בצורות שונות. פעם חלמתי שעשיתי תאורה להצגה ואני לא התאורן ואני לא יודע להפעיל את המחשב וכולם מסתכלים עלי ולא מבינים למה אנחנו מתעכבים. לפעמים אני מודע לזה שאני חולם ולפעמים אני לא מודע. התעוררתי מאוחר.
אני לבד בבית. ולא הצלחתי להבין מה אני מרגיש. אני עוד בשאריות של היום שלפני. אז החלטתי לשקוע לתוך עצמי, להמשיך את המשבר. לבהות. חשבתי שאני אכתוב. חוץ מהבלוג לא כתבתי.(תודה לאל שיש את הבלוג) קראתי קצת, איבדתי ריכוז. ניקיתי את המזגנים. ואז שוב קראתי קצת ושטפתי כלים. גוללתי בפייסבוק. עברתי על רשימת המטלות שלי. וכל כמה זמן הסתכלתי בשעון. מדהים אותי איך הזמן טס. אני מרגיש מועקה כשאני לא כותב, עצבות קטנה כזאת. הכרות בחולשה שלי. אני עוד לא הכותב שאני רוצה להיות.
סיימתי לראות את הסרט על הסמוראים. סרט לא טוב. די ידעתי לאן הוא הולך. אפילו ידעתי איך הוא יגמר ואמרתי את המשפט של הגיבור בסוף לפניו. איפה הסרטים האלה של פעם שהיו מפתיעים אותי. אולי זה אני אולי זה הסרטים.
רגע משמח. קיבלתי הודעה מאוד ארוכה של תלמיד שלי שקרא את "המאהבת של מר עכבר." הוא כתב לי הודעה מרגשת ומלאה ניואנסים על חווית הקריאה שלו.
רק כשהחשיך נטענתי בכוח. בלילה אני חושב אחרת. אני אוהב את החושך. שוב שמתי לי איזה גשם ורעמים ברקע והתיישבתי לקרוא. רציתי לקרוא מחזה אבל לא רציתי להתחיל משהו חדש. לא רציתי להתעורר מהתחושות המבאסות שעטפו אותי. ידעתי שאגיע לשליש המחזה אני אתחיל לשקוע לתוך עצמי. חשבתי לישון מוקדם יותר ולסיים את היום שלי. אבל לא הייתי עייף. אז המשכתי לקרוא מאמרים של כותבים על הכתיבה. ניזון מצרות של אחרים. זה הכול חלק מהאימון שלי להיות כותב חזק יותר. מדגדג לי לכתוב מחזות אחרים. אני לא נכנע לזה. כי אני יודע שאני אתחיל ואז בשליש שוב ארגיש מעמסה רגשית. אז לא משנה איזה מחזה זה. זה כמו ריב בזוגיות. אני רק צריך לעבור את זה. אני מתנחם בכך שהרבה כותבים עוברים את זה ואני בעיקר מתנחם שיש הרבה כותבים שעוברים את זה. הזמן לימד אותי שגם אני עובר את זה, עברתי את זה בכל יצירה שסיימתי. אז גם הפעם עלי לסגת כדי לזנק.
זהו נגמר היום הזה. השעה 12:00 בלילה. מחר יום ראשון ואני מתרגש להרגיש שהעולם חוזר לזוז.
תגובות