שלושה קבועים ולמה אסור לי לקרוא את המילים
יום ראשון הגיע. קמתי בשיא המרץ. הסופ"ש הסתיים. הידד! הכל חוזר לנוע. החלטתי על יום סידורים. יש לי ברשימת המטלות המון דברים קטנים לסיים. התחלתי.
פרויקט שדחיתי ארבעה חודשים כי חשבתי שיהיה הרבה עבודה לקח לי בסוף שני טלפונים ועשרים דקות על המחשב. דפקתי את הראש בשולחן. לפעמים אני לא מבין למה אני דוחה דברים. אבל כמו כולם, אני אנושי, ויש לי דברים שאני דוחה. אני לא נחשב דחיין. אני תמיד אמצא סיבה למה אני צודק וזה היה צריך להדחות. במקרה הזה יצאתי אידיוט. למחוק ברשימת המטלות משימות זה רגעי התחשמלות קטנים ומענגים. אני כותב את כול המשימות שלי בטלפון ברשימה אחת סופר ארוכה. והיא רק מתמלאת ומתמלאת. היא ממש מגילה. פעם הייתי מנסה אפליקציות. מנסה לעשות מסודר. מה שייך לבית, מה שייך לעבודה. הפסקתי עם זה הכול ברשימה אחת ארוכה מאוד. אני לא אוהב להסתכל בה. אבל אני מכניס אליה כל הזמן דברים כי אני יודע שאני אשכח. אז כשאני מכניס אליה משהו אני כבר רואה מה עלי לעשות. אני משתדל להוריד ממנה משימות כל שבוע. ובדרך כלל יום שני הוא יום סידורים. אבל היום החלטתי שיום ראשון יהיה יום סידורים. כי בכל זאת אני אחרי משבר סוף שבוע.
אז אני בשלושה הקבועים שלי. סידורים, למידה, עזרה.
סידורים. מתחיל לעבוד על הסדנה שלי. רוב היום כתבתי עליה והכנתי אותה. היא מרגשת אותי ומעניינת אותי. לקחת אנשים אל קו הסיום של כתיבה. רוב היום עבדתי על האתר שלי. על הסדנה ועל טלפונים למעוניינים.
למידה: ישבתי והמשכתי את החקירה שלי בעולם הוצאות לאור בעולם. אני ממש נהנה ללמוד איך עולם הוצאות הספרים עובד ומגלה המון מיתוסים שמתנפצים לי. אני משליך את זה לתיאטרון. ואני מגלה על עצמי ועל אנשים סביבי כמה אנחנו מקובעים בתוך מחשבות. נראה לי שעם הזמן אני אכתוב על המיתוסים האלה שאנחנו מספרים לעצמנו על התיאטרון ומחזאות.
עזרה: שוחחתי עם תלמידה שלי ארוכות. היא כתבה יצירה. וניסינו להבין יחד את העתיד ולבנות תוכנית פעולה בנושא.
בערב נסעתי לסטודיו לכתוב. ישבתי מול היצירה. וניסיתי לכתוב באמצעות טבלאות שקופות ב-WORD זה בעיקר חוסך הרבה כאב ראש. לא ידעתי לעשות את זה בהתחלה. אז העברתי משפט משפט לטבלה (אחר כך גיליתי שאפשר לעשות את זה בלחיצת כפתור.) במקום לכתוב, סידרתי את המסמך. זו הייתה מדיטציה. תוך כדי עשיתי את הטעות וקראתי את מה שכתבתי. לא אהבתי את זה. זה היה נראה לי גרוע. ואז צעקתי את עצמי. למילים אין משמעות. זה לא על המילים. אסור לקרוא את המילים. זה רק עושה נזק ומעורר את הקול הביקורתי. לפני כמה ימים חשבתי שזה טוב. סמוך על הקול היצירתי שלך ביום שבו כתבת את זה.
תגובות