לחזור לסיפור המקורי
נעלמתי לתוך עצמי. עשיתי הרבה. הייתי שקוע בתוך עשייה ונעלמו לי כמה ימים.
לגבי המחזה שאני עובד עכשיו "דמות אב" לקח לי שלושה ימים לנשום לתוכו ולהבין את הטעות שלי. והנה עכשיו אחלוק כאן את הטעות שעשיתי בזמן שכתבתי אותו ולמה לא הצלחתי להתקדם. התשובה "שכתבתי אותו כל הזמן."
הסיפור הוא כזה. פנתה אלי בימאית ושאלה אותי יש לך מחזה בשבילי. אמרתי לא. אבל יש לי חצי מחזה בשבילך. שלח לי היא אמרה. ואני שלחתי. היא אהבה אותו. ואמרה בוא נעשה אותו אבל יש דברים שאני לא מתחברת אליהם. לגיטימי. המחזה עוד לא גמור ואני בתפיסה שהכול עוד בר שינוי. התחלנו לדבר ולדבר והמחזה התחיל לזוז לכיוונים שונים. הסיטואציה הבסיסית נשארה אבל הסיפור השתנה וכבר לא היה ברור לי. שברתי את הראש מכל כיוון אפשרי. היה נדמה לי שאני מצליח למצוא כיוון. עשינו עוד כמה שיחות. אבל אני לא מצליח להתקדם. בשלב מסוים אמרתי די ותכתוב והתקדמתי. הגעתי לנקודה שאני לא אוהב את זה. שוב. ואני לא כותב אם אני לא אוהב.
אז הפסקתי לשלושה ימים. עשיתי הרבה דברים אחרים אבל לא כתבתי. ואז לאחר שיחת טלפון עם חבר. גוללתי בפניו את הסיפור שאני מספר כאן. ונחתה עלי ההבנה. למה אני לא מסיים את המחזה המקורי, הרי מראש שלחתי אותו לא אפוי. ברור שאני לא מצליח לסיים. כי אני לא כותב את המחזה שרציתי. אני כותב סתם רעיונות. סתם ניסיון למצוא משהו אחר. אז התיישבתי וקראתי את המחזה ששלחתי במקור. ואהבתי אותו. אני יודע מה הסיפור שלו. אני יודע למה כתבתי אותו. והתיישבתי כמה שעות טובות וחצי ממנו שוב גמור.( כי התחלתי אותו מהתחלה) בקרוב אסיים.
למטה ציור שהבת שלי ציירה אותי.
תגובות