4.8

אתחיל מהסוף.  אח! איזה יום נפלא היה לי. 

בוקר. התחלתי כרגיל בקריאה עם הקפה. אני אפילו יודע מה קראתי. סוג של בלוג שקיבצו כמה מאמרים  לספרון. הנחתי אותו בצד אחרי 40 דקות. 

לקחתי את העט האדום היקר לליבי,  עט נובע LAMY 2000  שזוגתי קנתה לי ליום הולדת לפני הרבה זמן. אני ממלא אותו בדיו אדום. סימנתי לי טעויות דפוס או משפטים שאני רוצה לחדד במחזה המאהבת של מר עכבר.  כמעט סיימתי לעבור על המחזה כאשר הייתי צריך להיות אבא.  

הלכתי לסטודיו. הייתה לי אנרגיה טובה בגוף. המשכתי את העבודה על המחזה וסיימתי. עכשיו נשאר רק לתקן. התחלתי לתקן משפט פה, משפט שם והנה, אני מרגיש את האנרגיה נוזלת ממני. אוף, שוב זה קורה. התעקשתי עם עצמי, למה אני מתעייף לתקן? אני גולש. זה כבר יותר מתיקונים. אני כותב שוב חלקים מחדש. מה קורה? משהו עדיין לא מרגיש נכון שאני כותב. ובנקודה הזו בחיי  אני לא רוצה לכתוב עם ההרגשה הזאת - שקשה. זה פשוט לא שווה לי. עצרתי. לקחתי רגע. התחייבתי לשני דברים. אחד, להוציא את המחזה החוצה בתוך שבוע. שתיים, לעשות תיקונים הכרחיים. עצרתי ובהיתי. הסתובבתי סביב עצמי בחדר. ושאלתי מה הכי ישמח אותך, מה יעשה לי הכי נעים, איך אתה גם כותב וגם נהנה? נמאס לי לסבול. סבל אומר שאני עושה משהו לא טוב. ואז נחתה עלי תשובה. יש בתוכי קול שאיתו אני הכי אוהב לכתוב. אני יכול עם הקול הזה לכתוב כמה שאני רוצה, זה הגל שלי. למה שלא תכתוב איתו?
ואז הופיע קול שני: כן אבל, כל המחזות שלך ישמעו אותו הדבר, זה גם לא מתאים למחזה הזה. התחלתי להתרגש. תפסתי את הקול הביקורתי שלי כמו יתוש. יתוש שמוצץ ממני אנרגיה יצירתית. מפריע לי להשתמש במנגינה שאני אוהב. אני אוהב לכתוב בצורה מסויימת. אני מרגיש שאני עף שאני כותב ולא אכפת לי לעשות את זה רוב היום שלי. לא אכפת לי אם זה גרוע או טוב. העיקר שאני שומע את המנגינה הזאת.  

התיישבתי על המחשב. פתחתי קובץ חדש והתחלתי לכתוב את המחזה מהתחלה, בלי מחשבות על קהל, או מי יאהב, בלי מחשבות אם זה נכון ומה העלילה. בתוך שעה כתבתי 10 עמודים. בערך 1500 מילים. לא שמתי לב לזמן. גם הרגשתי טוב עם מה שיצא לי  מהמשחק הזה. עצרתי לא רציתי להמשיך ולהתעייף, אני מרגיש ממש טוב עכשיו. אני רוצה להמשיך לעבוד אבל לא, תשאיר את ההרגשה לסשן הבא. לא קראתי את מה שכתבתי. לא תיקנתי כלום. 

אחר כך נסעתי הביתה. שיחה בטלפון, וחיי בית. 

בערב נסעתי שוב לסטודיו, נפגשתי עם תום גרציאני, שחקן שאני מאוד אוהב. הוא היה תלמיד שלי לפני הרבה זמן.  יש קולגות שאני מדבר איתם על כתיבה ועם תום ואחרים אני מדבר על אומנות המשחק והוראת המשחק. 


לאחר שהוא הלך.  נותרתי לבד. הוצאתי את המחשב פתחתי את המסמך של המחזה. וכתבתי עוד עשרה עמודים. סיימתי עם כ-3000 מילים. השעה הייתה מאוחרת, רציתי להמשיך לכתוב אבל עצרתי את עצמי - תשאיר למחר. 

חבר טוב שלי, המוזיקאי המדהים יחזקאל רז שלח לי קטע מוזיקלי שהוא הלחין להצגה שביימתי בניסן נתיב לפני הרבה שנים- רוברטו צוקו. 
הקשבתי לזה ונזכרתי כמה נהניתי לעבוד על היצירה הזאת. שלחתי ליחזקאל הודעה שאני רוצה לכתוב מחזה בהשראת קטע מוזיקלי שהוא הלחין . הוא יבחר ואני אכתוב למוזיקה. 
תוך כמה דקות הוא שלח לי. שלושה קטעים שהם שלושה פרקים ליצירה אחת. מיהרתי ופתחתי את הראשון. התיישבתי עם דף וכתבתי מחשבות שעלו לי מהמוזיקה. כתבתי: אסור להכנס לים, שחור, גלים שחורים, נפט, התפוצצות, זיכרון, ילדה קטנה, הבת שלי, חול בין הרגליים, כמיהה, התחלתי לרשום כל מיני משפטים ואט אט עלה לי רעיון על מה יהיה המחזה. ניגשתי לטלפון שלי והסתכלתי על מה שהוא שלח ונדהמתי לקרוא את שמות הקטעים. הקטע הראשון נקרא גאות (TIDINGׁׂׂ)  השני כמיהה LONGING והשלישי HEARTNING הפירוש הוא ליבי יוצא לדבר. לא יודע לא בדקתי
כך או כך זה היה מאוד דומה לאסוציאציות שלי שיתפתי את יחזקאל בסיפור ושנינו התרגשנו. לפעמים יש קליק ביצירה. ביני לבינו תמיד היה את הקליק הזה שלפעמים מתגלה בין יוצרים. 

נסעתי הביתה שמח! זאת בדיוק ההרגשה שאני רוצה שאני מסיים יום של יצירה. אני רוצה לעבוד כך שכל יום יהיה פוטנציאל לתחושה הזאת להגיע. לקלילות להנאה. אין מחשבות על טוב ורע, אין כלום, אפילו אין משפטים, יש רק אותי הדמויות והצגה שמתגלה לי בדימיון. אז אוקי, אני עף היום , יכול להיות שמחר זה לא יהיה, אבל עכשיו אני צמא למחר. ואני רוצה להשכים קום כדי להמשיך לכתוב. המטרה שלי להגיע להרגשה הזאת בכל יום של כתיבה. 

טוב, אני כותב ורואה את השעה 
2:00 אני עדיין מלא אנרגיה.  אם לא היתי צריך לקום מחר בבוקר בשביל לקחת את הילדה שלי לבית ספר (של הקיץ)   הייתי נשאר לכתוב כל הלילה. 
קיצר אני הולך לישון.  


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תפילת השחקן

אם החלטתם לכתוב מערכונים להלן כמה טיפים

הטכניקה להבנת המשחק הקומי.

מוקדש לשחקן אחד

טלוויזיה מחורבנת

סאבטקסט, שיעור אחרון, כתיבת עלילה, תיקונים, לא לקום עד שאתה לא מסיים